מדוע הפסוק בתורה הוא המחוור שבכולם?
הרב דב קדרון
שקלים ט ע"א
בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, כלומר שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות.
אכן, הפסוק המציג זאת באופן הברור ביותר הוא זה הכתוב בתורה, שכן בנביא נאמר (יהושע כב, כב): "ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע", לגבי המזבח שבנו בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה בעבר הירדן, וחשדו בהם שרצונם להקריב עליו קרבנות בניגוד להלכה, ותשובתם הייתה שה' יודע שכוונתם לשם שמים וישראל ידע על כך בעתיד כאשר ייווכחו בכך. כלומר שבשעת מעשה רק ה' ידע את טוהר כוונתם, ורק לאחר מכן נודע נקיון כפיהם גם לישראל.
בכתובים נאמר (משלי ג,ג-ד): "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ... וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם", וביאר רבינו יונה שמי שעושה חסד ואמת מוצא חן ושכל בעיני ה' ובעיני אנשים, שדנים את מעשיו לכף זכות ולא יחשדו בו בגלל מציאת החן בעיניהם. באופן זה אדם מנקה את עצמו מחשד, אבל זהו נקיון באופן עקיף, כי אין מדובר כאן על כל מעשה ומעשה שהוא עושה, אלא על האישיות שלו שתהיה כזו שידונו אותו לכף זכות.
רק הפסוק שאמר משה רבנו ע"ה בתורה (במדבר לב, כב): "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" אומר בפירוש שצריך אדם לעשות את מעשיו באופן שמיד בשעת עשייתם יהיה ברור שאין בהם כל רע, ולא יעלה על הדעת לחשוד בו כי צריך להיות גלוי וידוע לעיני כל כבר בשעת המעשה שאין מדובר במעשה עבירה.
