"מטבע של אש" - אש ההתלהבות
הרב דב קדרון
שקלים ד ע"ב
בגמרא אומר רבי מאיר שכאשר הקב"ה אמר למשה רבנו (שמות ל,יג) על מחצית השקל: "זה יתנו", הוא הוציא כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו והראהו לו. על פי שיטת רבי מאיר אותו מטבע שהראה הקב"ה למשה רבנו היה עשוי מכסף מזוקק, ולכן כל אדם הנותן מטבע כסף של מחצית השקל שעשוי מכסף שאינו כל כך מזוקק חייב להוסיף על שוויו (קלבון) כדי שנתינתו תשווה לסכום המטבע שהראה הקב"ה למשה.
בעל השם משמואל (פרשת משפטים) כותב ש"מטבע של אש" שנזכר בדברי חז"ל בא לרמוז לנו שאי אפשר להגיע לאהבת ה' בלי התלהבות, כי "כסף" הוא מלשון כיסופין ואהבה, ולכן הראה הקב"ה דווקא מטבע של אש, כדי לומר שעם אש ההתלהבות ניתן להגיע לכיסופין ואהבת ה'. זהו עניינם של השקלים שנאמר עליהם (מגילה יג,ב) שבזכותם ניצלו מגזרתו של המן הרשע, כי המן היה עמלקי, ועמלק רוצה לצנן ולקרר את עם ישראל, כמו שדרשו על הפסוק (דברים כה,יח) "אשר קרך בדרך", מלשון קרירות, ובזכות אש ההתלהבות של השקלים שהקדימו לתת עם ישראל הצליחו להתגבר על הקרירות של עמלק.
כיוצא בזה ניתן ללמוד מכאן שאת ההקפדה על הדיוק בקיום המצוות ניתן להשיג באמצעות ההתלהבות, שכן השווי המדויק של המטבע היה דווקא במטבע של אש, ולכן מי שנותן מטבע שאינה של אש צריך להוסיף עוד סכום על שוויו, כי עבודת ה' שאינה מתוך התלהבות אינה מדויקת לכל פרטיה ואז נוצר הצורך להוסיף כדי לתקן אותה ולהתאימה לצורתה המדויקת.
