על איזו טובה יש להודות קודם?

הרב דב קדרון

פסחים קטז ע"א

במשנה נאמר שאת סיפור יציאת מצרים צריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. בגמרא נחלקו רב ושמואל האם הגנות היא "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", או שמא "עבדים היינו".

לפי רב מדובר בגנות רוחנית של עבודה זרה, ואילו לפי שמואל מדובר בגנות גשמית של עבדות, והמחלוקת היא על מה צריך להודות קודם, על השחרור מהעבדות הגשמית או על החירות מהשעבוד הרוחני לעבודה זרה.

על פי זה ביאר הגרי"ש אלישיב זצ"ל את מה שמסופר בהמשך הגמרא, שרב נחמן שאל את עבדו: עבד שאדונו הוציאו לחירות ונתן לו כסף וזהב, מה צריך אותו עבד לומר לו? כלומר: כאשר אדונו הוציאו לחירות זוהי חירות רוחנית, שהרי העבד מתחייב במצוות כאשר הוא משתחרר, והכסף והזהב שנתן לו האדון הוא העניין הגשמי שהגוף צריך. איך צריך אותו עבד להודות לאדונו על שתי הטובות הללו?

העבד ענה: צריך אותו עבד להודות ולשבח את האדון, כלומר "להודות" מתייחס לטובה הגשמית ו"לשבח" מתייחס לטובה הרוחנית. נמצא שעל פי דברי העבד יש להודות קודם על הטובה הגשמית, שהיא מורגשת יותר.

על פי זה פתח רב נחמן ואמר: "עבדים היינו", כלומר: הכריע כשיטת שמואל שהגנות שבה מתחילים היא העבדות הגשמית, שהיא המוחשית יותר ועליה יש להודות בתחילה.