מה נשתנה - חיובא לדרדקי
פסחים קטז ע"א
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים. מתקיף לה רבא: אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא? אלא אמר רבא, הכי קתני: שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים. מתקיף לה רב ספרא: חיובא לדרדקי? אלא אמר רב ספרא, הכי קתני: אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים".
פירש רשב"ם:
"חיובא לדרדקי. בתמיה. הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן".
כלומר, איך ניתן לנסח "אין אנו חייבין לטבל", הרי גם בלילה הזה אין חובה גמורה אלא רק הנהגה ראויה כדי לדרבן את התינוקות.
וקשה, אם כל הקושיה היא בניסוח של רמת החיוב, הפתרון היה צריך להיות בדרכו של רבא אך בביטוי פחות מחייב: אין אנו נוהגים לטבל, כלומר שלא מורים במשנה לקיים את מנהג הטיבול.
ועוד שקשה דוקא על הצעת רב ספרא: "אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת" – משמע שבשאר הלילות לא רגילים להטביל. ועל כך חוזרת קושיתו של רבא: וכי לא רגילים להטביל בשאר לילות?! והרי כתבו רש"י ורשב"ם לעיל בדף קיד ע"א: "שכל מאכלם על ידי טיבול"!
אלא יש לפרש שדברי רבא: "שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל" אכן כוונתם רק למידת החובה המוזכרת במשנה, ואין כוונת רב ספרא להקשות שאין זה נקרא חובה. תמיהת רב ספרא היא על עצם הזכרת ההבדל בין חובה לרשות בפני קטנים, כי תשומת לב הקטנים היא רק לעצם האירועים הניצפים, והם אינם בוגרים מספיק להבחין בהבדלי משמעויות שכליות, כגון בין חובה לרשות.
ולכן מציע רב ספרא לומר: "אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת" שפירושו אין אנו מקפידים אפילו פעם אחת שיתבצע טיבול, אם מטבילים זה רק כדי שהמאכל יהיה טעים יותר, שהרי בפעמים רבות לא מטבילים כלל. ואילו הלילה הזה מקפידים שיהיו שני טיבולים.
