"לגנוב" או "לחטוף" את האפיקומן?

הרב דב קדרון

פסחים קט ע"א

רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו.

ב"בירור הלכה" מובאים חמשה פירושים לדברי רבי אליעזר, ובשולחן ערוך נפסק שהכוונה היא למהר ולאכול. בעל הפירוש חק יעקב (תעב סק"ב) כותב כבר לפני כ-300 שנים: "ואפשר שמזה נתפשט המנהג שמניחין לתינוקות במדינות אלו לחטוף האפיקומן, שעל ידי זה לא ישנו ויתעוררו לשאול".

היו שפקפקו במנהג "לגנוב" את האפיקומן, והרב חיים דוד הלוי זצ"ל (עשה לך רב ח"ו סימן לה) כתב להצדיק את המנהג, שאין בו איסור, כי אין בזה כוונה לגנוב על מנת לצער ולא לגנוב לשם שחוק, אלא מטרת המנהג היא שלא יישנו הילדים. כל זאת דווקא אם האפיקומן נלקח על ידי ילדיו של בעל הבית הסמוכים על שולחנו, אולם "גניבת האפיקומן על ידי זרים, וסחיטת הבטחת מתנה מעורך הסדר, יש בה... צד איסור".

בעל שו"ת משנה הלכות (חי"א סימן שצג) אמר שראוי שעורך הסדר ישמור את האפיקומן אצלו, שהרי הוא נאכל זכר לקרבן הפסח, ומכיוון שהיסח הדעת פוסל את הקרבן ראוי לשמור את האפיקומן מהיסח הדעת, ולכן יותר טוב לתת מצה מיוחדת לילדים שיגנבו, כדי שיתקיים המנהג של לקיחה על ידי הילדים.

לעומת זאת בביתו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל לא נהגו זאת, והוא נימק זאת בכך שאין זה חינוכי להרגיל את הילדים למושג "גניבה". למי שכן נוהג זאת הוא המליץ להשתמש במושג "חטיפה".