הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

פסחים קט ע"א

תלמוד בבלי מסכת פסחים קט, א:

"תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין".

כאשר בודקים את ההלכה בנושא שמחת החג רואים דבר מעניין

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכט סעיף ב:

"(טו) [ד*] חייב אדם להיות שמח וטוב לב (טז) במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. * כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין * כפי ממונו".

חסר כאן כיצד משמחים את הילדים. מקור הדין של ההדרכה לשמח את הילדים הוא הירושלמי.

תלמוד ירושלמי פסחים י, א:

"תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין".

עתים (אבל לא הרבה) הירושלמי הוא גם מקור ממנו לומדים הלכה למעשה (והסבר רעיוני לכך שהירושלמי מציין את שמחת החג של הילדים ראה ספר בשורת הירושלמי חלק ב מאמר 47 – ר' טרפון – אביהם של ישראל).

ובכל זאת הפעם אצרף הארה נוספת:

תלמוד בבלי פסחים קו, א:

"אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה? - אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי, ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין, חדא בשבתא, תרי ותלתא - בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא - קמי שבתא".

מי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל עד סוף יום ג. וההסבר ניתן לאחר מכן. יום ראשון שני ושלישי שייכים לשבת הקודמת. ימי רביעי חמישי וששי הם הכנה לשבת הבאה.

התלמוד הירושלמי לא מסכים עם הדברים:

תלמוד ירושלמי ברכות ה, ב:

"רבי זעירא רבי אלעזר בר אנטיגנוס בר' בשם רבי ינאי בשם רבי יודה בר': אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל אפילו בחמישי בשבת".

אם לדעת הירושלמי יכול להבדיל אפילו בחמישי בשבת זה סימן שכל השבוע נמשך אחר השבת הקודמת או במילים אחרות השבוע מסמל את עולם המעשה, ועולם המעשה צריך מנוע חזק שמחייה אותו ונותן לו משמעות וזה יום השבת. לולא השבת אין משמעות לעולם המעשה.