סוס וסודר, יין ולבונה / סנהדרין מג ע"א
הרב ברוך וינטרוב
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בסוגייתנו דנה בשאלה מי מממן את האמצעים השונים המשמשים בהוצאה להורג, ונשארת בספק לגבי הדברים שנועדו להציל את היוצא ליהרג – הסודר והסוס. ולכאורה ההתלבטות תמוהה: בית הדין צריך לעשות משפט צדק, ואם הנידון חף מפשע – לא הוא שצריך לממן את מה שנועד לגלות את האמת ולזכותו!
בהמשך הסוגיה מדייקת הגמרא שקורט הלבונה וכוס היין הניתנים ליוצא ליהרג באים משל ציבור, שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (משלי לא, ו). הרמ"ה על אתר מביא מחלוקת ראשונים בשאלה אם אפשר להשוות בין הסוס והסודר ובין הלבונה והיין, רוצה לומר: האם מסקנת הגמרא, שהלבונה והיין באים משל ציבור, מכריעה גם את שאלת הסוס והסודר. היו שסברו "דכולהו חד טעמא נינהו" (כגון הרמב"ם סנהדרין יג, ג), ואילו אחרים טענו שאין הדברים דומים. הדעה המשווה בין הדברים נראית תמוהה: מה עניין הלבונה והיין, שנועדו להקהות מעט את העונש, אצל האמצעים הננקטים כדי להוציא דין אמת?
ייתכן שנוכל לתרץ את השאלה הראשונה בתשובת השאלה השנייה. יש מקום להבין כי האמצעים שנוקט בית הדין להצלת הנידון לאחר גמר הדין, אין עניינם להוציא את האמת לאור: מאחר שניתן הדין, שוב אין לנו עוד ספק באשמת המורשע – שאם לא כן, אי אפשר לבצע את גזר הדין. אם כן, למה נועדו הסוס והסודר? אפשר לומר כי אף שהנידון הורשע, אנו מצֻווים לנסות לחפש צדדים לזכותו, אף שאיננו מאמינים בקיומם. אפשרות אחרת היא שעיקר עניינם של הסוס והסודר לתת ליוצא להיהרג תקווה, שמא יימצא פגם כלשהו בעדות או בהליך הדיון ויצילנו ממוות; אומנם לנו אין שום ספק שאין פגם כזה, אך חשוב לתת לנידון פתח תקווה, כדי שלא יישבר נפשית. על פי הכיוון השני, אכן יש דמיון בין הסודר והסוס ובין הלבונה והיין: כולם נועדו להמתיק את העונש, ולכן היה מקום לחשוב שהם באים משל הנידון, ומסקנת הגמרא שהם משל ציבור תקפה אף היא לכל ארבעת הדברים.
לסיום נעיר כי מסקנה זו מלמדת אותנו דבר חשוב על מהותו של עונש המיתה. קורט הלבונה וכוס היין ניתנים לנידון כדי שתיטרף דעתו, ואימת המוות וסבלו יקהו. אם כנים דברינו, גם מאמצי ההצלה נועדו לעזור לו להשלות את עצמו שמא לא ימות. כללו של דבר: הנהרג אינו צריך למות מתוך ידיעה והכרה מלאה. שמא אפשר ללמוד מכאן כי עיקרו של העונש אינו הנקמה באדם הפרטי כי אם "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ... וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ" (דברים יג, ו–יב). (ועיין ספר עמק הלכה א, לב; שדן אם אפשר ללמוד מכאן שממיתים גם רוצח שנשתטה.)
