צריך להיזהר מקיבעון מחשבתי
הרב דב קדרון
פסחים צז ע"ב
כאשר אדם חייב להביא קרבן חטאת הוא צריך להקדיש בהמה לצורך זה. אם אדם הקדיש שתי בהמות, כדי שאם יקרה משהו לאחת מהן יוכל להקריב את השנייה – מתקשים בעלי התוספות איך יכולה לחול קדושה על שתיהן, הרי אין אפשרות להביא שני קרבנות חטאת, לכן ברגע שהקדיש את האחת, לכאורה לא יכולה לחול קדושה על השנייה?
מבאר החזון איש (מנחות סימן כא, אות י) שאין כוונת המקדיש להקריב את שתי הבהמות, אלא כוונתו היא רק להקדיש את שתיהן כדי שיהיו שתיהן ראויות להקרבה. הוא רק רוצה את הפוטנציאל, את הקדושה בכוח, ולאו דווקא שתצא לפועל. עניין זה הוא על דרך שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת יא, ו): "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים", כלומר צריך לפזר את ההשקעה והמאמץ לכמה אפיקים.
בעניין דומה לזה כתבו תלמידי הבעל שם טוב (בראשית אות קנא):
"כלל גדול מה שקבלתי מגדול אחד, ובו תחזיק ואל תרף, והוא תועלת גדול הן בעבדות ה' יתברך, או במילי דשמיא, או במילי דעלמא, והוא, כי אחר שהסכים שכלך באיזה דבר לעשותו, בהחלט גמור, שכדומה לך שהוא הנכון בלי לשנותו, מכל מקום תראה מיד להפוך הדבר בשכלך, שמא הנכון הוא היפך לזה, ומאן מפיס הזה הוא הנכון או זה הנכון, ויבוא לך צד ההכרעה מבין שני ההפכיים, איזה דרך ישכון אור. מה שאין כן במחליט דעתו על צד אחד, איכא למיחש לכמה קלקולים, והחוש והנסיון מעיד על זה, ודברי פי חכם חן".
