חברותא במצוות / רפי זברגר

פסחים צה ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה הפותחת את הדף, אשר דנה בהשוואת פסח ראשון לפסח שני:
מה בין פסח הראשון לשני? הראשון - אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני - חמץ ומצה עמו בבית.
ההבדל הראשון: בפסח ראשון יש איסור של החזקת חמץ בבית (בל יראה ובל ימצא), ובפסח שני מותר לאכול חמץ, ביחד הם המצה.
הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו.
הבדל שני: פסח ראשון יש לקרוא הלל בזמן הקרבת קרבן הפסח, לעומת פסח שני שאין חיוב כזה.
יש לציין כי המשנה מנתה שני הבדלים עיקריים, אך ישנם עוד הבדלים שלמדנו במסכת.
זה וזה טעון הלל בעשייתן, ונאכלין צלי, על מצה ומרורים, ודוחין את השבת.
המשנה מסיימת בארבעה דינים שווים בין פסח ראשון לפסח שני:
1. קוראים הלל תוך כדי שחיטת קרבן פסח (למרות שלא קוראים הלל תוך כדי אכילה).
2. יש לאכול את בשר הקרבן כשהוא צלוי. לא מבושל ולא נא (חצי מבושל).
3. יש לאכול את הקרבן ביחד עם מצה ועם מרור.
4. פסח שני אשר חל להיות בשבת, דוחה את איסורי שבת, כמו פסח ראשון.
גם בדינים השווים בין פסח ראשון לפסח שני מנתה המשנה את המצוות העיקריות, אך ישנם דינים נוספים.
 

הנושא

הברייתא המובאת בתחילת הגמרא מלמדת על עקרונות דיני פסח שני:
תנו רבנן: לֹֽא יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ ב֑וֹ כְּכָל חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ (במדבר ה', ט') - במצוה שבגופו הכתוב מדבר.
הברייתא קובעת כי מצוות הנעשות בקרבן פסח עצמו (מצוות בגופו) חלות גם בפסח שני.
מצוה שעל גופו מנין? - תלמוד לומר: (שם, י''א): בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
הברייתא לומדת מן המילים עַל מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ: כי גם מצוות הנוהגות ביחד עם קרבן פסח (מצוות שעל גופו), כמו אכילת מצות ומרור ביחד עם אכילת בשר הקרבן, נוהגות בפסח שני.
יכול אפילו מצות שלא על גופו - תלמוד לומר (שם י''ב) לֹֽא יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ ב֑וֹ כְּכָל חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ, מה שבירת העצם מיוחד - מצוה שבגופו, אף כל מצוה שבגופו.
מן המילים וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ ב֑וֹ לומדת הברייתא, כי מצוות שאינן בגופו של הקרבן, או על גופו של הקרבן, אינן חלות בפסח שני. שהרי הזכרת איסור שבירת עצם של קרבן פסח שני, מלמדת כי המצוות הנוהגות בפסח שני, אינן אלא מצוות הקשורות לגופו של הקרבן או על גופו של הקרבן (אכילת מצה ומרור עם הקרבן).
איסי בן יהודה אומר: יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ - במצות שבגופו הכתוב מדבר.
איסי לא חולק על הדין של תנא קמא אלא על מקורות הדין. לפי איסי מספיקות המילים יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ כדי ללמד כי רק מצוות בגופו או על גופו של הקרבן חלות בפסח שני ולא מצוות אחרות.
לאחר דיון על דברי תנא קמא, שואלת הגמרא על איסי בן יהודה:
איסי בן יהודה, האי עֶ֖צֶם מאי עביד ליה? - מיבעי ליה, לאחד עצם שיש בו מוח, ואחד עצם שאין בו מוח.
לפי איסי לכאורה הפסוק המלמד על איסור שבירת עצם מיותר, שהרי למדנו את העיקרון מן המילים יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ.
עונה הגמרא כי הזכרת איסור זה מלמדת כי אסור גם לשבור עצם עם מוח, במטרה לאכול את המוח.
ורבנן האי יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ מאי עבדי ליה? - מיבעי ליה: שאין שוחטין את הפסח על היחיד, דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן.
הגמרא ממשיכה ומקשה מה יעשה תנא קמא עם המקור של איסי בן יהודה ( יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ) ועונה כי הפועל יַעֲשׂ֣וּ בלשון רבים, ביחס לקרבן פסח (אֹת֑וֹ), מלמד, כי יש לשאוף ולעשות, גם את קרבן פסח שני בחבורה ולא לאדם בודד.   רש''י על תשובה זו כותב:
דכמה דאפשר לאהדורי אחר טמא חבירו להימנותו עמו מהדרינן, כגון לטמא אחד בשרץ.
דברי רש''י אלו מלמדים אותנו כי יש לדאוג ממש לפסח שני בחבורה (לפחות שני אנשים), עד כדי שנטמא אדם בטומאת שרץ בפסח ראשון, כך שלא יוכל להקריב את פסח ראשון, בכדי שיהיה חברותא לאדם הטמא בהקרבת פסח שני.  
 

מהו המסר

דבריו המדהימים של רש''י מלמדים אותנו מספר דברים:
• עד כמה חשובה חברותא. אינה דומה הקרבת קרבן פסח של אדם בודד, להקרבתו בחברותא של שני אנשים או יותר. האווירה היא שונה. השמחה והקשר למצווה שונה. העיסוק והלימוד תוך כדי המצווה, כמו גם קריאת הלל, אשר למדנו במשנתנו, הנעשית בדיבוק חברים - משמחת ומרוממת יותר.
אמנם נכון, למדנו זאת מפסוק, ולכאורה זהו דין מיוחד לפסח שני, אך נראה שניתן ללמוד מכך את עיקרון של ''עשייה משותפת'' בחברותא. יש להשתדל ולעשות מצוות ומעשים טובים בחבורה, כדי להרחיב את הדעת ולהגביר את השמחה והתרוממות רוח.
• כמה הקרבה צריכה להיות לאותו אדם המוכן להיטמא בידים למען חברו. איזו מסירות נפש ושאר רוח יש לאותו בן אדם! מעשה זה, וציפייה במשך חודש ימים להשלים את מצוות הקרבת קרבן פסח, רק כדי להיות שותף לחבר או קרוב משפחה בפסח שני, מלמדת אותנו עד כמה יש ''להשקיע ביצירת חברותא".
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]