גופו במזרח וראשו במערב / רפי זברגר

פסחים צג ע''ב

הקדמה

פרק תשיעי, אותו התחלנו בדף הקודם עוסק בדיני פסח שני, הנקרב חודש מאוחר יותר מפסח ראשון, ב-י"ד באייר. התורה מציינת שני מקרים בהן מותר להקריב פסח שני (ופטורים מעונש כרת אם לא הקריבו פסח ראשון): אדם שהיה טמא, או שהיה בדרך רחוקה, בזמן הראוי לשחיטת קרבן פסח ראשון – בין הערבים של י''ד בניסן. המשנה הראשונה בפרק לימדה אותנו כי גם מקרי שוגג ואונס נוספים נכללים בהיתר של הקרבת פסח שני.
במאמר זה נלמד את המשנה השנייה בפרק, העוסקת בהגדרת ''דרך רחוקה''.
 

הנושא

איזו היא דרך רחוקה? מן המודיעים ולחוץ, וכמדתה לכל רוח - דברי רבי עקיבא.
רבי עקיבא אומר כי המרחק מירושלים הפוטר מעשיית פסח ראשון, ומחייב עשיית פסח שני הוא כמרחק מירושלים למודיעים. הגמרא מציינת כי זהו מרחק של חמישה עשר מיל, בערך חמשה עשר קילומטר (מיל הוא אלפיים אמה). מרחק זה הוא הרדיוס לכל הכיוונים האחרים, כך שאם אדם נמצא במרחק הגדול מחמישה עשר קילומטר מירושלים בכל כיוון, הרי חל עליו דין של פסח שני. יש מחלוקת בגמרא, לאיזו זמן מייחסים את המרחק הנ''ל. יש אומרים לזמן השחיטה (אם נמצא במרחק חמישה קילומטר, מזמן שיוכל להגיע לשחוט את קרבן הפסח), ויש אומרים מזמן האכילה, שהוא כמובן הרבה יותר מאוחר.
רבי אליעזר אומר: מאיסקופת (מפתן) העזרה ולחוץ.
רבי אליעזר חולק על רבי עקיבא וסובר כי גם אדם הנמצא בתוך ירושלים בזמן השחיטה (או זמן האכילה), אך אינו נמצא בתוך העזרה, מוגדר כאדם הנמצא ''בדרך רחוקה'' ופטור מעונש כרת אם ביטל ולא הקריב קרבן פסח, ויכול להקריבו בפסח שני.
אמר ליה רבי יוסי: לפיכך נקוד על ה' (במילה רחוקה בפסוק (במדבר ט', י'): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה') לומר, לא מפני שרחוק ודאי, אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ:
רבי יוסי מוכיח את שיטת רבי אליעזר מהניקוד בתורה. ישנם מספר מילים או אותיות המנוקדות בנקודה מעליהן, וחכמים דורשים ולומדים מהן הלכות. להסברו של רש''י, הנקודה מעל האות ה' במילה רְחֹקָה בפסוק, ממעטת לנו את המילה כולה, וכאילו שהתורה לא כתבה רְחֹקָה. לימוד זה מחזק את דברי רבי אליעזר, שאף אדם הנמצא מחוץ למפתן העזרה, (ולא במקום רחוק ממש) כבר פטור מעונש כרת, ויכול לעשות פסח שני.
 

מהו המסר

יש להבין את הוכחת רבי יוסי מן הנקודה הנכתבת מעל האות ה'. אם נאמר כהסברו של רש''י כי משמעות הנקודה לומר כי כאילו התורה לא כתבה בכלל את המילה רחוקה (ולכן גם אם האדם נמצא קרוב, אלא שלא נכנס לתוך העזרה, כבר אז מוגדר כ''דרך רחוקה''). אם כן יש להבין, מדוע בכל אופן כתבה התורה את המילה רחקה, אם אנו בסופו של דבר משמיטים אותה (כביכול)?
אולי אפשר לומר, כי לפעמים האדם קרוב פיסית, אך רחוק רוחנית ונפשית. מדובר באדם שאמנם עלה לירושלים כדי להקריב את קרבן הפסח שלו, אך משום מה לא נכנס לעזרה בזמן שחיטת הקרבן (או אכילתו, לשיטה שניה בגמרא). ניתן לומר עליו כי "גופו במזרח, וראשו במערב''. הוא נמצא ולא נמצא. קרוב פיזית, אך עוסק כנראה בדברים אחרים, ולכן לא נכנס לתוככי העזרה. אנו לומדים לפי שיטת רב אליעזר ורבי יוסי, כי גם במקרה זה התורה פוטרת אותו מעונש כרת (על ביטול מצוות עשה של הקרבת קרבן פסח) ומתירה לו להשלים את החסר חודש מאוחר יותר, בפסח שני.
המסר שניתן ללמוד משיטה זו היא, סלחנות גדולה גם לאי עשייה מסיבות צדדיות, גם אם אינן נראות מוצדקות.
כשם שהתורה נותנת צ'אנס נוסף גם לאדם אשר היה ממש ממש קרוב לעשיית קרבן פסח, אך משום מה השתהה, מסיבות כאלו ואחרות, ולא הספיק להקריב את קרבנו, כך אנו גם נתייחס בהבנה ובכבוד לאנשים אשר השתהו ולא עשו את המוטל עליהם מסיבות מוצדקות, או אף פחות מוצדקות (התורה לא מחלקת בין הסיבות השונות באדם הנמצא בדרך רחוקה).
לפעמים בא להורים להתרגז על ילדם אשר לא עשה את המוטל עליו, לא ביצע את המשימה כפי שהוטלה עליו. אך במחשבה שנייה ולאחר ''דקת הירגעות'' נאמר לעצמנו, ולאחר מכן לילד: אנו מבינים שהיה לך אולי דברים אחרים לעשות, או אולי אף שכחת ולא עשית את המוטל עליך, ניתן לך צ'אנס נוסף לבצע את המטלה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]