ללחוץ וללחוץ עד שתצא השמחה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
פסחים קט ע"א
תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך.
איך אפשר לשמוח כשכל כך הרבה דברים הולכים לא כמו שצריך. על איזה כפתור אפשר ללחוץ כדי לעבור לשמחה פתאום?
במכתב נפלא של רבי יוסף יצחק מליובאוויטש (אגרות קודש, כרך י"ד אגרת ה'מה), שנרדף על ידי השלטון הקומוניסטי בשל פעולותיו למען חיזוק היהדות ברוסיה, הוא מחזק את חסידיו לאחר שחלק מהם נלקח למאסר, ביניהם גם חתנו של האדמו"ר, וישיבתם נסגרה, ואומר, שאדרבא, זה הזמן להתחזק ולשמוח.
את הביסוס לטענה שלו, שדווקא זמנים אלו הם הראויים ביותר לשמחה, הוא מבסס על דברי אביו, האדמו"ר הרש"ב, שאמר על דברי הסוגיה שלנו "אין שמחה אלא בבשר ויין", שגם בשר וגם יין עוברים תהליך עד שהם מגיעים להיות ראויים למאכל ומשתה.
הענבים נסחטים ונלחצים, עד שיוצא מהם היין, והבשר נמלח ומוכשר עד שדמו יוצא ממנו.
לכן, כאשר הגמרא קובעת כי אין שמחה אלא בבשר ויין, היא בעצם אומרת לכל אדם: אם רצונך להגיע לכדי שמחת יום-טוב, שמחה טהורה שכל כולה קודש לה', אתה לא יכול להמשיך בחייך כרגיל, עליך ללחוץ את עצמך, ולהוציא ממך כוחות שלא ידעת שקיימים בך.
לעיתים, כאשר משמים רואים שיש צורך להוציא מהאדם את אותם כוחות שגלומים בו, אז שולחים לו את הניסיון שתכליתו להביאו ממצב של "ענב", למצב של "יין", וממצב של בשר מלא בדם, למצב של בשר כשר.
אם מתבוננים בתהליך הזה בעיניים אמוניות, לא זו בלבד שהוא לא מביא לנפילת הרוח, אלא אדרבא הוא גורם לאדם שמחה עצומה, בגילוי הכוחות הפנימיים העצומים שיש בו.
לכן, אם לוחץ לנו קצת, חשוב שנזכור שמהלחץ הזה יצא היין שישמח גם אותנו, וגם את הסביבה, אבל הכי חשוב – את הקב"ה בעצמו!
