מה מסופר על הנודע ביהודה?
הרב דב קדרון
פסחים פב ע"א
רב יוסף מסביר שכאשר אדם שורף את בשר הקרבן שנשאר אצלו לפני הבירה אסור לו להשתמש בעצים שלו, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. תקנות נוספות מובאות בעוד מקומות בגמרא מאותו טעם: שלא לבייש את מי שאין לו.
מסופר על מנהגו של רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" שכאשר בא לשבת על כסא הרבנות של פראג, ראה בידי הגבאי לוח עליו כתובות ברכות התורה. הגבאי הכיר את כל האנשים, וכאשר נקרא לתורה איש פשוט הוציא את הלוח והניח אותו לפני העולה. רבנו יחזקאל לנדא הבחין בהתביישות האנשים שהיו זקוקים ללוח. כאשר נקרא הוא לתורה... העמיד פנים כאילו מתאמץ הוא להיזכר בברכות ולחש לגבאי להניח לפניו את הלוח. היו לרב החדש מתנגדים בקהילה והם הפיצו שמועה כי אפילו לברך על התורה בעל פה אינו יודע. אולם הוא הוסיף לאחוז בדרך זו עד סוף ימיו כדי שלא לבייש את מי שאינם יודעים לברך על פה.
הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (שו"ת מים חיים (הלוי) חלק ב סימן פה) פקפק בנכונות הסיפור, כי לדעתו "יש להתקין תקנה כללית שתעקור את הבושה לגמרי, ואילו באותה דרך שנהג הנודע - ביהודה, הבושה לאותם אנשים שלא יכלו לברך על - פה נותרה בעינה כמובן מאליו, ואותה סולידריות שנהג בה הרב לא הועילה להם כלום". לפי דעתו היה צריך להתקין שאותו לוח - ברכות יישאר בשולחן הקריאה בתורה באופן קבוע. אולם יש להעיר על כך שקשה היום לדעת איך בדיוק היו הנסיבות בתקופתו של הנודע ביהודה, וייתכן שמסיבות שונות הדבר היה בלתי אפשרי, לכן טענה זו אינה מספיקה כדי לפקפק בנכונות הסיפור.
