טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל – תולעי סיכה

"ומי גרע ממלח וזמית? דתנן: על המלח ועל הזמית אומר שהכל נהיה בדברו! אצטריך, סלקא דעתך אמינא: מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה, אבל קמחא דשערי, הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל; קמשמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי" (ברכות, לו ע"א).

פירוש: ומי גרע [והאם גרוע] הוא ממלח וזמית, דתנן [שכן שנינו במשנה] שעל המלח ועל הזמית אומר האוכל "שהכל נהיה בדברו", וכל שכן קמח שעורים. קושיה זו נדחית: אף על פי כן אצטריך [צריך] לומר את ההלכה בענין קמח שעורים, כי סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה [עשוי אדם שישליך לפיו] לעיתים, אבל קמחא דשערי [קמח שעורים] הואיל וקשה לקוקיאני [תולעי מעיים], שהוא עשוי להזיק ולגרום להתפתחות אותם תולעים, ולכך הייתי אומר כי לומר את ההלכה בענין קמח שעורים ראוי היה שלא לבריך עליה [יברך עליו], כלל, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כי כיון דאית ליה [שיש לו] לאוכל הנאה מיניה [ממנו] על כן בעי ברוכי [צריך לברך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: תולעי סיכה           שם באנגלית: Pinworm           שם מדעי: Enterobius vermicularis

שם נרדף במקורות: קוקיאני


הנושא המרכזי: מהו "קוקיאני"?


הגרסה שלפנינו היא "קוקיאני" אך קיימות גרסאות נוספות. רבינו ניסים כתב "לקוקני". הערוך (ערך "קקני") גרס "קקני" ו"קוקאני" ובערוך השלם מופיעה הגרסה "קוקני". רש"י (שבת, קט ע"ב) גרס "קוקייני". מהגמרא בחולין (סז ע"ב) אנו לומדים שקוקיאני הם סוג של תולעים ולמסקנת הסוגייה הכוונה לתולעים החודרים לגוף הבהמה דרך מערכת הנשימה: "אמר רב ששת בריה דרב אידי: קוקיאני אסירי, מאי טעמא מעלמא אתו. מתקיף לה רב אשי: אי מעלמא אתו, לישתכחו דרך בית הריעי! איכא דאמרי, אמר רב שישא בריה דרב אידי: קוקיאני שרו, מאי טעמא מיניה גבלי. אמר רב אשי: פשיטא, דאי מעלמא קא אתו לישתכחו דרך בית הריעי! והלכתא: קוקיאני אסירי, מאי טעמא? מינם ניים, ועיילי ליה באוסייה תולעים"(1). רבינו ניסים גאון (שבת, קט ע"ב) פירש: "לקוקני הם תולעים נקראים בלשון ישמעאל חב אל קרע ותמצא בפ' אלו טריפות (חולין ד' סז)"(2).

במקורות אין די מידע שיאפשר לנו לזהות את תולעים אלו ואפילו את מיקומם בגוף. הקשר הקיים בסוגייתנו בין קמח השעורים והתולעים רומז על כך שמדובר בטפילי מעי אם כי הדבר איננו הכרחי. בגמרא בשבת (קט ע"ב) אנו לומדים שלא כל קמח שעורים גורם ל"קוקיאני" אלא רק אם חלפו עליו 40 יום: "... ממאי הויא ("קוקיאני") מקימחא דשערי דחליף עליה ארבעין יומין"(3) (שבת, קט ע"ב). על פי הסבר זה ייתכן ומדובר בטפיל המתפתח בקמח נרקב וחודר לגוף בעקבות אכילתו. רבינו גרשום (חולין, סז ע"ב) זיהה את קוקאני כ"תולעי הראש". רש"י מפרש בסוגייתנו: "קוקיאני - תולעים שבמעיים". במסכת חולין (סז ע"ב) פירש: "קוקיאני - תולעים שבכבד ושבריאה". תוס' מקשה על פירוש זה: "קוקיאני אסירי - פי' הקונטרס תולעים שבכבד ושבריאה. וקשיא לר"ת דלאידך לישנא דשרי תקשי ליה מברייתא דבסמוך דואת נבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמה אף על גב דמינה קא גדלי וכו'".

ים במערכת העיכול אצל בני אדם וחיות אחרות. הם נמצאים לרוב במעי אך יכולים להמצא בחלקי גוף אחרים ומכאן אולי נובעת מחלוקת המפרשים לגבי מקום המצאם. הטפילים הנפוצים ביותר הם תולעי מעי ובעיקר תולעי סיכה ממערכת התולעים הנימיות (נמטודה). תולעי הסיכה הם טפיל המצוי במעיים של בני אדם ובעיקר של ילדים. בעקבות הדבקה בתולעת סיכה עלולה להתעורר מחלה הנקראת "אנטרוביאזיס". בדרך כלל, ההדבקה מתרחשת דרך בליעה ועיכול של ביצי התולעת, היכולות להימצא על הידיים, על המזון ולעיתים גם במים. התסמין העיקרי הוא גירוד באזור פי הטבעת. תפוצת התולעת היא כלל-עולמית, והידבקות בה חוצה גבולות ומעמדות חברתיים.

רמז אפשרי לזהות הקוקיאני היא תרופה המומלצת לסילוקו: "עולא איקלע לבי רב שמואל בר יהודה, אייתו לקמיה מרוא חיורא, אמר: היינו אזוב דכתיב באורייתא. רב פפי אמר: שומשוק. אמר רב ירמיה מדיפתי: כוותיה דרב פפי מסתברא, דתנן: מצות אזוב שלשה קלחין ובהן שלשה גבעולין. ושומשוק הוא דמשתכחא הכי. למאי אכלי ליה לקוקאיני, במאי אכלי ליה בשבע תמרי אוכמתא וכו'"(4) (שבת, קט ע"ב). על פי דברי הגמרא ה"שומשוק" עשוי לסלק את ה"קוקיאני". "שומשוק" הוא אזוב או מין קרוב ממשפחת השפתניים (ראו במאמר "ולקח אזוב וטבל במים איש טהור") ואכן צמחים אלו מקובלים ברפואה המסורתית לסלוק תולעי מעיים ובעיקר "תולעי סיכה".

תמונה 1. תולעת סיכה          מקור:		תמונה 2. ביצי תולעת סיכה       צילם: Mikael Häggström

(1) פירוש: אמר רב ששת בריה [בנו] של רב אידי: קוקיאני, תולעים שיש באיברים הפנימיים של בהמות, כגון בריאה ובכבד אסירי [אסורות] באכילה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מעלמא אתו [מבחוץ באו], שבלעה אותן, וכבר נאסרו קודם לכן משום "שרץ השורץ על הארץ". מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: אי מעלמא אתו [אם מבחוץ הן באות], שבלעה אותם לישתכחו [שיימצאו] גם בדרך בית הריעי, במערכת העיכול. ומאחר שלא נמצאו במערכת העיכול אלא בכבד או בריאה, משמע שנוצרו בתוך הבהמה, ואין הם שרץ הארץ. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: קוקיאני שרו [מותרות], מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מיניה גבלי [ממנה הם נוצרים]. אמר רב אשי: פשיטא [פשוט] שכן הוא, דאי מעלמא קא אתו [שאם מהעולם] מהחוץ הן באות] לישתכחו [שיימצאו] דרך בית הריעי. פתיחה ומסכמים, והלכתא [והלכה]: קוקיאני אסירי [אסורות], מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מינם ניים, ועיילי ליה באוסייה [ישנה הבהמה ונכנסות בחוטמה] התולעים, ומשם עוברים לאיבריה הפנימיים, שלא דרך מערכת העיכול.
(2) לא עלה בידי לפענח את משמעות השם הערבי. הרב ד"ר חנוך גמליאל תירגם את השם הערבי ל"גרגירי דלעת" אך הקשר לעניננו נותר לא מובן. עלה בדעתי שאולי השם "חב אל קרע" מתייחס לא לתולעים עצמם אלא לתרופה מקובלת ברפואה המסורתית והיא אכילת גרגירי דלעת טחונים.
(3) פירוש: ממאי הויא ממה היא מחלה זו נהיית, באה? מקימחא דשערי במנא דחליף עליה ארבעין יומין [מאכילת קמח שעורים שבכלי שעברו עליו ארבעים יום].
(4) פירוש: עולא איקלע לבי [הזדמן לבית] רב שמואל בר יהודה. אייתו לקמיה [הביאו לפניו] מרוא חיורא [לבנה]. אמר: היינו [זהו] אזוב דכתיב באורייתא [שנאמר בתורה]. רב פפי אמר: איזוב הוא הקרוי שומשוק. אמר רב ירמיה מדיפתי: כוותיה [כשיטתו] של רב פפי מסתברא [מסתבר] לומר, דתנן [שכן שנינו במשנה]: מצות אזוב שיקח שלשה קלחין (ענפים) ובהן, בכל קלח שלשה גבעולין, ושומשוק הוא דמשתכחא הכי [שמצוי כך] שיהיו בכל קלח שבו שלשה גבעולים, ואומרים: למאי אכלי ליה [שם מה אוכלים אותו] לקוקאיני [להירפא מתולעי המעיים]. ובמאי אכלי ליה [במה אוכלים אותו]? עם שבע תמרי אוכמתא [תמרים שחורות, כהות].

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.