מדוע התנגד החת"ס לחגיגות ל"ג בעומר?
הרב דב קדרון
פסחים ע ע"ב
יהודה בן דרותאי סבר שכאשר ערב פסח חל בשבת, כשם שקרבן הפסח דוחה את השבת כך גם קרבן החגיגה דוחה את השבת ויש חיוב גמור להקריב אותו. מכיוון שרוב החכמים חלקו עליו, הוא הלך עם בנו וישב לו בדרום, במקום רחוק מירושלים, כדי שלא יתחייב בעלייה לרגל, ואמר: "אם יבוא אליהו ואמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת".
החתם סופר (יו"ד סימן רלג) כתב שגם הוא היה נוהג כבן דרותאי אילו היה בארץ ישראל ביום ל"ג בעומר, יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, כי בתקופתו היו באים מרחוק לעיר הקודש צפת ומדליקים נרות ושמחים, אולם הוא כתב שאילו היה שם לא היה מתחבר עמהם אלא היה פורש מהם כדי שלא יצטרך לשבת ולשנות את מנהגם בפניהם, כי לדעתו אסור לקבוע יום טוב ומועד בזמן שלא נעשה בו נס ולא נזכר בש"ס ופוסקים, אלא מותר רק לנהוג שלא להספיד ולא להתענות בימים מסוימים.
אכן, ביום שבו נעשה נס, לדעת החתם סופר זוהי מצווה מן התורה לקבוע יום טוב, מקל וחומר: אם על יציאה מעבדות לחירות אומרים שירה כל שכן על הצלה ממיתה לחיים, ועל פי זה פורים וחנוכה הם ימים טובים מדאורייתא, ומי שאינו עושה להם שום זכר מבטל מצווה מן התורה.
