זריזות ויעילות / רפי זברגר

פסחים סה ע''א 
 

הקדמה

במאמר על הדף הקודם למדנו את תחילת המשנה בדף ס''ד. היום נמשיך בלימוד קטע נוסף, מיד לאחר סיום הקטע הקודם.
שחט ישראל וקבל הכהן, נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו.
כפי שכבר למדנו ''שחיטה כשרה בזר (אינו כהן)'' ולכן אומרת המשנה כי גם ישראל יכול לשחוט את קרבנות הפסח. אבל הפעולות האחרות בקרבן (קבלה, הולכה וזריקה) נעשות רק על ידי הכוהנים. למדנו בתחילת המשנה כי הכוהנים עמדו שורות שורות, כך שלאחר שהכהן הראשון שעמד ליד השוחט קיבל את דם הקרבן בכלי, הוא העביר את הכלי לחברו הכהן העומד לידו, וכך כל אחד העביר לכהן העומד לידו עד שהגיע הכלי לכהן העומד ליד המזבח.
ומקבל את המלא, ומחזיר את הריקן.
תוך כדי העברת הכלים מכהן לכהן, יש בעצם שני מעברים. אחד – הכלי המלא דם ממקום השחיטה אל המזבח, והשני – החזרת הכלי הריק ממקום המזבח למקום השחיטה. פוסקת המשנה כי כהן קודם מקבל את הכלי המלא ביד ימין (כל פעולות הנעשות בבית המקדש נעשות בימין), ורק לאחר מכן מחזיר את הכלי הריק מיד שמאל שלו, ליד שמאל של הכהן העומד לידו.
כהן הקרוב אצל המזבח, זורקו זריקה אחת כנגד היסוד.
הכהן העומד ליד המזבח, לאחר שקיבל את הכלי המלא בדם, זורקו על המזבח בחלקו התחתון של המזבח, במקום שיש יסוד למזבח (אמה רחבה יותר בתחתית המזבח). היסוד היה לכל הצד הצפוני והצד המערבי של המזבח, וגם אמה אחת בצד דרום (בדרום מערב), ואמה אחת בצד מזרח (צפון מזרח).
ויצתה כת ראשונה, ונכנסה כת שניה. יצתה שניה, נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה, כך מעשה השניה והשלישית.
כפי שלמדנו בתחילת המשנה הכוהנים התחלקו לשלש כתות, וכך המשנה מסיימת קטע זה וקובעת כי אותן פעולות שעשו הכוהנים של הכת הראשונה, עשו גם הכוהנים של הכת השניה והכת השלישית.
 

הנושא

הגמרא משווה בין כתות מקריבי קרבן פסח, ומכנה בשם את הכת השלישית.
תנא: היא נקראת כת עצלנית.
כת שלישית נקראת ''כת עצלנית'' כיון שהיא הייתה הכת האחרונה מבין שלש הכתות.
והא לא סגי דלאו הכי, מאי הוי להו למיעבד?
מקשה הגמרא על הגדרה זו, ושואלת הרי למדנו במשנה שצריכים להיות שלוש כתות (והבאנו לכך סימוכין מפסוק בתורה), אם כן, כיצד ניתן לכנות את כוהני הכת השלישית עצלים, והרי בכל מקרה צריכים להיות שלש כתות, ואין ברירה לחלק מן הכוהנים להיות חברים בכת השלישית.
אפילו הכי, איבעי להו לזרוזי נפשייהו.
עונה הגמרא תשובה מדהימה: אמנם כן. חלק מן הכוהנים אמורים להיות בכת שלישית, אבל בחירה של כל כהן וכהן, לזרז את עצמו ולהיות חבר בשתי הכתות הראשונות ולא להישאר לסוף ולהיות חבר בכת השלישית. הגמרא מוכיחה סברה זו:
כדתניא, רבי אומר: אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנתו בסם, אוי לו מי שאומנתו בורסי.
רבי אומר כי העולם מתחלק לאנשים העובדים ''עבודות נקיות'' כמו מוכרי בשמים, אשר ריחם נעים וטוב, לעומת אנשים העובדים ב''עבודות פחות נקיות'' כמו מעבדי עורות (בורסי) אשר ריחם לא טוב. למרות זאת, ניתן לומר: אשרי מי שזכה להיות מבעלי אומנויות נקיות, ואוי למי שזכה לעסוק באומנות לא נקיה.
יש כנראה להסביר את כוונת רבי שלמרות שהעולם ''דורש'' שיהיו אנשים שיעבדו בכל מיני מקצועות, חלקן טובים ונעימים וחלק האחר פחות, למרות זאת, האדם יכול וצריך לשאוף לעסוק באומנות יותר נקיה וטובה.
ואי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות:
מוסיף רבי דוגמא נוספת: העולם מורכב מזכרים ונקבות. הנקבות דורשות יותר השגחה של ההורים על צניעותן וכדו', ובכל אופן יש לומר כי אשרי מי שיש לו זכרים, ואוי למי שיש לו נקבות.
בדוגמא זו קצת קשה יותר להסביר שעל האדם יש לשאוף לכך שיהיו לו בנים, שבאופן עקרוני אין זה תלוי כל כך בהורים. ולכן יש המסבירים כי הכוונה ''אוי לו לאדם שבניו מתנהגים כמו בנות". וזה אולי תלוי באופן חינוכו ולימוד ההורים את הבנים.
יש פרשנים המייחסים בנים לכוח הנתינה, ובנות לכוח הקבלה, בבחינה שיש לשאוף להיות תמיד מן הנותנים ולא מן המקבלים. 
 

מהו המסר

למדנו היום מדברי רבי מסר מעניין וחשוב מאוד לחיים - שאיפה להיות זריזין ולעשות הכול במהירות וביעילות.
גם אם ''יש חובה'' לקיום פעולות פחות טובות בעולם, שומה עלינו לחנך את עצמנו, ואת ילדינו לשאוף תמיד להיות מן האנשים היותר זריזין, ולשאוף להיות מן האנשים העוסקים בפעולות הטובות והנעימות.
לנסות לרוץ קדימה ולזכות ולעשות כמה שיותר, וכמה שיותר איכותי, בזמן המוגבל שהקדוש ברוך הוא מזכה אותנו בעולם הזה. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]