חישוב מסלול מחדש / רפי זברגר

פסחים נח ע''א 
 

הקדמה

בפרק זה אנו מתחילים ללמוד הלכות קרבן פסח, ומתוך כך נעסוק במכלול הלכות הקרבנות. משנה ראשונה דנה בזמן קרבן תמיד הקרב מידי יום בבקר ובערב, ובערב פסח שחל להיות ביום חול, או בערב פסח שחל להיות בערב שבת. נלמד את שני הכללים הבסיסיים של קרבן תמיד וקרבן פסח:
1. קרבן תמיד של בקר מקדים לכל הקרבנות כולם, וקרבן תמיד של בין הערביים ''סוגר'' את כל הקרבנות, מלבד יוצא מן הכלל שנלמד בכלל הבא.
2. קרבן פסח הינו הקרבן היחיד שקרב לאחר קרבן תמיד של ערב. מקור לדין זה נלמד בשלהי הדף, ובריש הדף הבא.
תמיד - נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשעה ומחצה.
קרבן תמיד של הערב קרב בפועל בשעה תשע וחצי (כל השעות עליהם מדברת המשנה הינן שעות זמניות – אחד חלקי שנים עשר של היום) של היום (הגמרא מסבירה טעם לכך). ומכיוון שההכנות לוקחות כשעה (שחיטה, הפשט, ניתוח וכו') שחטו אותו שעה לפני – בשעה שמונה וחצי של היום.
בערבי פסחים - נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת.
לאור הכלל השני לעיל, בו קבענו כי קרבן הפסח נקרב לאחר קרבן התמיד של בין הערביים, הרי שיש להקדים את קרבן תמיד בערב פסח, כדי שנספיק לשחוט את קרבנות הפסח הרבים של כל עם ישראל עד כניסת החג. לכן הקדימו את קרבן התמיד בשעה. שחיטה בשבע וחצי, והקרבה בשמונה וחצי, ללא תלות אם ערב פסח חל להיות בשבת או ביום חול.
חל ערב פסח להיות בערב שבת - נשחט בשש ומחצה, וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו:
היוצא מן הכלל השני הוא, כאשר חל ערב פסח ביום שישי. ביום זה יש ''אילוץ'' נוסף – להספיק גם לצלות את קרבנות הפסח הרבים לפני שבת. שכן, צליית הפסח לא דוחה שבת, כיוון שאפשר לבצעה טרם כניסת השבת. משכך, ביום כזה מקדימים בשעה נוספת את הקרבת התמיד, ולכן שוחטים כבר בשעה שש וחצי (השעה המוקדמת ביותר שניתן להתחיל את שחיטת קרבן בין הערביים) ומקריבים אותו בשעה שבע וחצי. המשנה מסיימת בכלל השני לעיל, הקובע כי קרבן פסח מוקרב לאחר קרבן תמיד של בין הערביים.
 

הנושא

נלמד את ראשית הדיון בגמרא:
מנא הני מילי? אמר ר' יהושע בן לוי: דאמר קרא (במדבר כ''ח, ד'): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, חלקהו לבין שני ערבים – שתי שעות ומחצה לכאן, שתי שעות ומחצה לכאן, ושעה אחת לעשייתו.
הגמרא מחפשת מקור לדין הבסיסי של זמן שחיטת קרבן תמיד של בין הערביים בשמונה וחצי שעות זמניות של היום. רבי יהושע לומד זאת מן המילים בֵּין הָעַרְבָּיִם, הערב מתחיל מזמן הטיית השמש למערב קרי משעה שביעית ואילך. ומכיוון שהתורה נקטה לשון של שני ערבים, אנו מחלקים חמש שעות של היום (שש שעות פחות שעה של הכנות לקרבן התמיד) יוצא כל חלק שעתיים ומחצה. לכן, הקרבת התמיד מתבצעת בשעה תשע וחצי, שעתיים ומחצה לפני סוף היום. ושחיטתו מתחילה בשעה שמונה וחצי – שעתיים ומחצה לאחר חצות היום. 
מתיב רבא: בערבי פסחים - נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת. ואי סלקא דעתך בשמונה ומחצה דאורייתא, היכי מקדמינן ליה?
לאור מקורו של רבי יהושע, מקשה עליו רבא: כ אם מקור זמן ההקרבה הוא מן התורה, כיצד ייתכן לשנות ולהקדים את שעת הקרבת קרבן התמיד, כפי שלמדנו במשנתנו?
אלא אמר רבא: במצותו דתמיד - משינטו צללי ערב, מאי טעמא? דאמר קרא: בֵּין הָעַרְבָּיִם - מעידנא דמתחיל שמשא למערב. הלכך:
רבא דוחה את הסברו של רבי יהושע, ולומד מאותן מילים בפסוק ( בֵּין הָעַרְבָּיִם) כי שעת הקרבת התמיד בעצם מתחילה בעת נטיית השמש למערב, דבר המתרחש בשעה שש וחצי זמניות של היום. ולכן, זה גם זמן הקרבת מנחה של בין הערביים (בשעה שש וחצי זמניים של היום). אלא שיש ''אילוצים'' אחרים, המחייבים איחור זמן הקרבת התמיד:
• בשאר ימות השנה, דאיכא נדרים ונדבות, דרחמנא אמר (ויקרא ו', ה'): וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ואמר מר: עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים - עליה השלם כל הקרבנות כולם - מאחרינן ליה תרתי שעי, ועבדינן ליה בשמנה ומחצה.
הכלל הראשון שלמדנו בהקדמה, קובע כי קרבן תמיד של בין הערביים ''סוגר'' את כל קרבנות היום (נלמד מן הפסוק בתחילת ספר ויקרא הדן בקרבן התמיד). ולכן, למרות שניתן להקריב את קרבן התמיד משעה שש וחצי, כפי שלמד רבא לעיל, אך מכיוון שיש להספיק להקריב את כל שאר קרבנות היום - מאחרים את שעת הקרבת התמיד לשעה שמונה וחצי זמניות.
• בערבי פסחים, דאיכא פסח אחריו - קדמינן ליה שעה אחת, ועבדינן ליה בשבע ומחצה.
בערב פסח יש אילוץ המחייב דווקא להקדים, וזהו הדין השני מהקדמתנו, כי יש לאחר את קרבן פסח לאחר קרבן תמיד של בין הערביים. משכך, מקדימים בשעה את קרבן התמיד – להספיק כמה שיותר קרבנות היום (בימי החול), ומצד שני להספיק להקריב את קרבן הפסח לאחר קרבן התמיד.
• חל ערב פסח להיות ערב שבת, דאיכא נמי צלייתו דלא דחי שבת - מוקמינן ליה אדיניה בשש ומחצה.
וכשחל ערב פסח להיות בערב שבת, זמן המאלץ להקדים עוד יותר את קרבן התמיד (כדי להספיק ולצלות את קרבנות הפסח הרבים לפני השבת), הרי שחוזרים לזמן המקורי של קרבן התמיד – שעה שש וחצי זמניות של היום. 
 

מהו המסר

ההבדל בין ''מנגנון הזמנים'' של רבי יהושע לזה של רבא, הוא ''נקודת הייחוס''. לפי רבי יהושע נקודת הייחוס היא שעה שמונה וחצי של היום (הגדרת בין הערביים לשיטתו), ולפי רבא ''נקודת הייחוס'' הינה שעה שש ומחצה של היום (הגדרת בין הערביים לשיטתו), וממנה נעים קדימה (ביום רגיל) ואחורה (כדי להספיק להקריב קרבן פסח וצלייתו). 
לשתי השיטות אנו נעים כמטולטלת בין הזמן המקורי, לזמנים אחרים הנובעים מאילוצים כאלו ואחרים. 
אנו רואים כאן מנגנון מעניין של ''התאמת לוחות הזמנים לתנאים משתנים''. זהו עיקרון חשוב מאוד בחיים. למרות שיש לנו עקרונות (בנידון שלנו ''נקודת ייחוס'') אנו בוחנים ''לגופו של יום'' ומתאימים את הזמנים לצרכים המשתנים.  כך יש לנהוג בכל אורחות חיינו. לבדוק כל יום מחדש, האם התנאים השתנו, האם ישנם אילוצים חדשים שלא היו אתמול ושלשום, המחייבים אותנו ''לחשב מסלול מחדש''. 
רעיון דומה למדנו במאמרנו על דף ע''ב במסכת עבודה זרה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]