האם רוב הכהנים הגדולים בבית שני היו רשעים?
הרב דב קדרון
פסחים נז ע"א
"אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות".
מלשון זו נראה לכאורה שישמעאל בן פיאכי, הכהן הגדול, לא היה צדיק, אולם מהנאמר במסכת יומא (ט,א) משמע שהוא היה צדיק. שם למדנו שבית המקדש השני היה קיים במשך 420 שנה, ואכן היו בשנים הללו הרבה כהנים גדולים רשעים, אולם במשך 130-141 שנה היו כהנים גדולים צדיקים, וביניהם מנו את שמעון הצדיק, יוחנן כהן גדול, רבי אלעזר בן חרסום וישמעאל בן פאבי.
רש"י (ד"ה ישמעאל) מתרץ את הסתירה הזו וכותב שישמעאל בן פיאכי עצמו היה כשר, אבל בני ביתו היו בעלי זרוע.
בעל שו"ת התשב"ץ (ח"ג סימן לז) כותב שבעצם היו הרבה כהנים גדולים צדיקים בבית שני, ביניהם הוא מונה את יהושע הכהן הגדול ובנו יהויקים ובנו אלישיב, שהיו כהנים גדולים במשך 34 שנים בזמן המלך דריוש הפרסי, בנוסף לכך היה שמעי, בנו של שמעון הצדיק, וכן שבעה הכהנים הגדולים בני קמחית וגם רבי ישמעאל בן אלישע ורבן יוחנן בן זכאי ויוחנן בן גרבאי, ופנקאי רבו. הוא מוסיף שאפילו כהנים גדולים שהתמנו עבור ממון, יש מהם שהיו צדיקים גמורים, כמו יהושע בן גמלא שהזכירוהו לשבח. הוא מבאר שנתינת השוחד הייתה מנהג רווח בקרב כל ישראל, ואין להאשים בכך דווקא את הכהנים, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כלומר הרמה המוסרית הכללית בעם ישראל הייתה נמוכה בזמן בית שני, ובהתאם לכך ברוב השנים הכהנים הגדולים היו צדיקים.
