גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רמ"ז מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף מא ע"א
איך יתכן שיבשלו קרבן פסח בעיר טבריא?
אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת, פטור. פסח שבשלו בחמי טבריא, חייב... דקא עבר משום צלי אש (מא ע"א). וכבר העירו הקדמונים, וכי יתכן הדבר "פסח שבשלו בחמי טבריא", הלא פסח אינו נאכל אלא לפנים חומת ירושלים (וראה מש"כ בזה בגל' תקיא, פר' תרומה תשס"ו), וכפי שמובא בספר 'יחוסי תנאים ואמוראים' לרבינו יהודה ב"ר קלונימום משפירא (-רבו של 'הרוקח', ערך רב חייא בריה דרב נתן): "והא דאמר רב חסדא פסח שבשלו בחמי טבריא וכו', ליכא לאוקומא בבית עולמים, דהא אין חמי טבריא בירושלם, כדאיתא בפרק א' דפסחים (ח:) 'אמר רבי דוסתאי בר ינאי מפני מה אין חמי טבריא בירושלם, כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו ונמצאת עלייה שלא לשמה', הלכך או במדבר או בשילה ובבמה גדולה בשעה שמקריבים בבמת יחיד", והיינו, דלא שייך בזמן שהקריבו את הפסח בבית המקדש בירושלים, אלא רק כשהקריבו אותו במקומות אחרים, כגון בהיותם במדבר שהיה נאכל בכל מחנה ישראל או במשכן שילה שהיה נאכל בכל הרואה, ויתכן שבמקומות הללו היו מעיינות רותחין כמו חמי טבריא, או בשעת היתר הבמות, וזה היה משעת כניסת בני ישראל לארץ עד משכן שילה, וכן אחר חורבן שילה עד שנבנה ביהמ"ק, שאז הקריבו קרבן פסח בבמה גדולה, ואז קדשים קלים נאכלים בכל ערי ישראל (עי' זבחים קיב:).
ומצינו גם באחרונים שתירצו כן, כמ"ש בספר 'חשק שלמה' (כאן): "יש לומר בפשיטות, דמשכחת לה בשעת היתר הבמות, דקדשים קלים היה נאכל אז בכל ערי ישראל... והלכך אף דהקרבת הפסח עצמו היה בבמת ציבור בנוב וגבעון, מ"מ אכילת הפסח היה מותר בכל ערי ישראל, והיו יכולים להוליכו אחרי כן אפילו לטבריא". [וכן תירצו בשו"ת 'שם אריה' (יו"ד סי' לב) ובשו"ת 'זכר יהוסף' (שטערן, סי' קצג), וכעין זה ב'אגלי טל' (מלאכת אופה, סעיף כו אות ב)].
והקשה הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל, בהביאו (שו"ת 'אמרי יושר' ח"א סי' כה) את דברי ה'חשק שלמה': "והוא תירוץ מספיק ליישב דברי הש"ס, אבל לא יגהה מזור על הרמב"ם ז"ל, שגם הוא הביא האי דינא בפרק ו' מהל' קרבן פסח, והוא אין דרכו להביא דברים שנהגו רק בזמן נוב וגבעון, כידוע שהשמיט כל דיני במה". ואמנם, קושייתו זו נכונה לשיטת הרמב"ם שפסק (הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז) קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא, ושוב לא הותרו הבמות, אם כן לא שייך שוב דין זה לעתיד - אחרי שנבנה ביהמ"ק, אבל לדעת הראשונים (עי' ראב"ד שם) שפסקו שקדושת המקדש בטלה, שוב שייך דין זה אם נאמר שבזמן הזה הותר הבמות. ודבר זה אינו ברור כל כך, וכמובא בתוס' במס' מגילה (י. ד"ה ומ"ט) בשם רבי חיים, שאפילו אם בטלה קדושת המקדש אין היתר לבמות, ולא נחלקו אם בטלה הקדושה או לא אלא לענין אם יכולים להקריב בזמן הזה במקום המזבח שבמקדש, ולפ"ז תקשה הקושיא האמורה לכל השיטות, כי כבר לא יהיה שייך דין זה לעתיד לבא.
והנה בעיקר הענין יתכן שיהא שייך דבר זה גם לעתיד לבא, והוא על פי מה שידוע מדברי חז"ל שלעתיד לבא תתרחב ירושלים, ודרשו כן במכילתין (נ.): "'ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'' (זכרי' יד, כ), מאי 'מצלות הסוס', אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל" (ועי' רש"י), ובמס' בבא בתרא (עה:): "אמר ריש לקיש, עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם אלף טפף גינואות אלף קפל מגדלים אלף ליצוי בירניות אלף ושני שילה טוטפראות וכל אחת ואחת הויא כצפורי בשלוותה" (עי' פי' רשב"ם שם), וכן במדרש (שהש"ר ז, יא): "א"ר יוחנן עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק... להיות מתרחבת בכל צדדיה" וכו', ובפסיקתא רבתי (פ"א): "אמר רבי לוי, עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו".
והנה, המהרש"א (חידושי אגדות פסחים שם וכן בב"ב שם) כתב על כך ש"כל אותה הוספה [היא] לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני, ומקרי תוך חומות ירושלים, ואינו נראה שיבנו אותה חומה כל כך גדולה על ידי בן אדם, אבל אמר 'ואני אהיה לה חומת אש' (זכרי' ב, ט)". ומבואר שלעתיד לבא יהיה מותר לאכול קדשים בכל אותה ההוספה.
אכן מדברי ה'חתם סופר' (פסחים שם) נראה שאינו דבר ברור ומוחלט, וכלשונו: "עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם, לא ידעתי התועלת מזה, כיון שההוספה היא מארץ ישראל ולא מחו"ל, אם כן מה יועיל אם העיר גדולה או לא, ואם שיהיה מקום יותר פנוי לאוכלי קדשים, בלאו הכי נמי לא אמר אדם מעולם צר לו המקום (אבות פ"ה מ"ה), ואולי מכל מקום למראית עינים - הוד והדר וכבוד היא יותר למשכן מלך שתהיה עיר גדולה לאלקים". ומבואר מדבריו, שבכדי להוסיף מקום לאכילת קדשים אין צורך בהוספה על ירושלים, ויתכן שאכן לא יהיה מותר לאכול אכילת קדשים קלים כי אם כפי שיעור ירושלים של עתה (ראה 'בני ציון' ח"ג קונטרס שלום ירושלים אות לה בארוכה).
ובכן, לפי דברי המהרש"א אתי שפיר, כי אחרי שעתידה ירושלים להתפשט, וגם טבריא דהאידנא תהיה כלולה בירושלים, ובהבאת חתיכה מקרבן פסח לטבריא לא יהיה פסול ביוצא. ואם תקשה איך שייך להביא בערב פסח אחרי חצות מירושלים לטבריא, התירוץ לכך הוא על פי דברי הפסיקתא רבתי (פרשה א): "'והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני' (ישעי' סו, כג)... והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם, אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר, והוא שהנביא מקלסן (שם ס, ח) 'מי אלה כעב תעופנה' וגו'", ובכן שפיר יהא שייך דין זה של פסח שבשלו בחמי טבריא (ראה חי' הגרי"ז יוסקוביץ ח"ג עמוד קכג; פסקי תשובה ח"ב סי' קעט בהערה).
