לכרמא לא תקרב / רפי זברגר

פסחים מ ע''ב 
 

הקדמה

למדנו במשנה השנייה בדף הקודם (וכן במאמרנו שם) על דברים המונעים חימוץ. נלמד היום ברייתא המוסיפה עוד אפשרויות למניעת חימוץ.
 

הנושא

תנו רבנן: אין מוללין את הקדירה בפסח, והרוצה שימלול נותן את הקמח, ואחר כך נותן את החומץ. ויש אומרים: אף נותן את החומץ, ואחר כך נותן את הקמח.
נתינת קמח לתבשיל נקראת מלילה. פוסקת הברייתא כי אסור למלול בפסח, שמא הקמח יחמיץ לפני הבישול. (אין לסמוך על חליטת המים על הקמח שאינה מחמיצה, כפי שכבר למדנו לעיל, כיוון שמלילה לא בהכרח תגרום לחליטה).
אם בכל אופן האדם מעוניין למלול, הרי שיש לשים חומץ על הקמח, ובכך מונעים את החימוץ. אם אמנם שמים את החומץ על הקמח, כולם מסכימים שהחומץ מונע חימוץ, ישנה מחלוקת תנאים, האם גם בסדר הפוך, כך ששמים את החומץ, והוא מתערבב עם התבשיל, ורק לאחר מכן שמים את הקמח, האם גם אז יש בכוח החומץ למנוע חימוץ או לא.
מאן יש אומרים?
מבררת הגמרא, מיהו התנא ''יש אומרים'' בברייתא, הסובר כי גם חומץ לפני הקמח מונע את החימוץ של הקמח.
אמר רב חסדא: רבי יהודה היא, דתנן: האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי. רבי יהודה אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.
רב חסדא אומר כי התנא הוא רבי יהודה המוזכר במשנה במסכת שבת (מ''ב). שם למדנו את ההלכות הבאות:
1. כלי ראשון (מונח על האש), אפילו אם הורידוהו מן האש (העבירן מרותחין), עדיין יש בכוחו לבשל תבלין הנכנס לכלי.
2. כלי שני (מועבר מהקדירה לתוך קערה או תמחוי (כלי גדול)) אינו מבשל, ומותר לשים בתוכו תבלין.
3. רבי יהודה מסייג דין כלי שני, רק לתבשילים שאינם מכילים חומץ או ציר (נוזל של דגים). שכן, בכוח החומץ או הציר לבשל, גם אם הינם בכלי שני.
אומר רב חסדא, כי דעת רבי יהודה אשר למדנו זה עתה, היא דעת היש אומרים בברייתא שלנו. שכן, בשני המקומות אנו למדים כי החומץ חזק דיו, גם אם הוא מעורבב עם התבשיל, ולכן יכול גם למנוע את חימוץ הקמח שישימו לאחר מכן בקערה.
ונוקמה כר' יוסי? (דתנן) ר' יוסי אומר: שורן בחומץ וחומץ צומתן.
שואלת הגמרא: אולי סברת ''יש אומרים'' אינה כרבי יהודה, והם באמת סוברים כמו חכמים במשנה במסכת שבת, כי כלי שני אינו מבשל, גם אם חומץ מעורבב בתבשיל. וסברתם של ה''יש אומרים'' כרבי יוסי, הפוסק בברייתא, כי חומץ צומת (מכווץ) את המאכל השרוי בו, ולכן ניתן לומר כי גם אם שמו את החומץ לפני הקמח, הרי הוא מכווץ את חלקיקי הקמח, כך שימנע ממנו מלהחמיץ.
כי אשמעינן ליה לרבי יוסי - הני מילי דאיתיה בעיניה, אבל על ידי תערובת לא.
דוחה הגמרא אפשרות זו, שהרי ייתכן כי דעת רבי יוסי לגבי קמח תהא שונה. שכן, אולי דעתו כי חומץ צומת את התבשיל רק אם החומץ בעצמו ללא תוספות, אך אם החומץ התערבב עם תבשיל, ייתכן כי גם רבי יוסי לא יסכים שהחומץ צומת. ולכן חוזרים לדעה הקודמת, כי ''יש אומרים'' הוא בשיטת רבי יהודה.
עולא אמר: אחד זה ואחד זה אסור, משום: לך לך אמרינן נזירא, סחור סחור - לכרמא לא תקרב.
עולא מסכם את הנושא ואומר, כי למרות שכולם מתירים לשים קמח ולאחר מכן חומץ, ויש דעה המתירה אפילו לשים חומץ בתבשיל וקמח לאחר מכן, הרי שאין לנהוג כך הלכה למעשה. כמו שאנו "מנחים" את הנזיר להתרחק מן הכרם, שמא עלול הוא לשתות מן היין הנוטף מענבים, הרי שגם בדברים אחרים, אנו נשתדל להתרחק ממקום אשר עלול לגרום לנו לנפילה או לעבור עבירה. ולכן אומר עולא, אין לשים קמח על תבשיל בפסח, גם אם שמנו חומץ (לפני או אחרי), כדי שלא ''נתקרב'' למקום סכנה של חימוץ.
 

מהו המסר

ההנחיה של ''לך לך אמרינן לנזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב'' מופיעה בעוד מספר מקומות בש''ס, וכולם באותו עיקרון. אין ''להתגרות בגורל''. אין להתקרב למקום בו אנו עלולים ליפול. אין לעשות מעשים אשר עלולים לגרום לנו לעבור עבירות. 
כלל זה נכון לא רק לגבי ''עבירות דתיות''. ניתן ליישמו בכל ערוץ בחיינו. אם אנו יודעים שיש חשש נפילה, חשש ממהמורות אשר יכולות לגרום למעידה, או אף יותר מכך, הרי שכדאי ורצוי מאוד להתרחק משם. 
ברוח זו אנו מתפללים כל יום ''אל תביאנו לידי ניסיון'' – מבקשים מהבורא עזרה להרחיק אותנו ממקום בו נצטרך לעמוד בניסיון שמא לא נצליח לעמוד בו. 

 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף  (היום י''ד טבת תשפ''א יום הזיכרון), אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]