טפטוף חיובי  / רפי זברגר

פסחים לט ע''ב 
 

הקדמה

לאחר שלמדנו במשנה הראשונה בדף הלכות מרור, חוזרים במשנה השניה לדיני חמץ והגורמים לחימוץ:
אין שורין את המורסן לתרנגולים, אבל חולטין.
פוסקת המשנה כי אין לשרות במים את המורסן (חלק מקליפה של החיטה) שהוא מאכל תרנגולים, כיוון ששרייה זו גורמת לחימוץ המורסן. לעומת זאת, אם שורים את המורסן, או אף את החיטה עצמה במים חמים מאוד (פעולה הנקראת חליטה), המים החמים גומרים לבישול מהיר לפני החימוץ. 
האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ, אבל שפה היא בבשרה יבש.
אסור לאשה המשתמשת במורסן כדי לשפשף את בשרה במרחץ (מעין סבון של ימינו) להשרותו במים שמא יחמיץ. אבל אם המורסן נשאר יבש מותר לה לשפשף בו את בשרה.
לא ילעוס אדם חיטין ויניח על מכתו מפני שהן מחמיצות.
כל מגע של החיטים במים יכול לגרום לחימוצו, לכן פוסקת המשנה כי אין גם ללעוס את החיטין, שהרי מגען עם הרוק יכול לחמצן. 
 

הנושא

נלמד בגמרא על אופנים נוספים המונעים חימוץ:
תנו רבנן, אלו דברים שאין באין לידי חימוץ: האפוי, והמבושל, וחלוט שחלטו ברותחין.
אם עיסה נאפתה, שוב אינה מחמיצה עוד. לגבי פעולת הבישול נדון מיד בגמרא.
הפעולה הנוספת המונעת חימוץ הינה חליטה שהינה הכנסת החיטים למים רותחים.
מבושל? אדמבשל ליה מחמע.
שואלת הגמרא לגבי פעולת בישול. כיצד ייתכן שבישול במים קרים, המתחממים תוך כדי בישול, אינה מחמיצה את החיטים במגען עם המים?
אמר רב פפא: האפוי שבישלו קאמר.
רב פפא עונה כי אכן, אין מדובר בפעולה נוספת, אלא מדגישה הברייתא כי גם בישול המתבצע לאחר אפיה, אינו מפקיע את ''חסימת החימוץ'' מפעולת האפיה. במילים אחרות: אפיה מונעת חימוץ עתידי, לא משנה איזו פעולה תתבצע אחריה.
תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: קמח שנפל לתוכו דלף, אפילו כל היום כולו - אינו בא לידי חימוץ.
רבי יוסי בברייתא מוסיף כי כאשר מים נופלים על הקמח ברציפות, נמנעת פעולת החימוץ מן הקמח.
אמר רב פפא: והוא דעביד טיף להדי טיף.
רב פפא מסייג את דברי רבי יוסי בברייתא וקובע כי נפילת המים מונעת חימוץ אך ורק כאשר הם נופלים טיפות טיפות, אחת אחרי השניה ללא הפוגה. אך אם הייתה הפוגה אפילו קטנה, הרי שהקמח מחמיץ (ישנה מחלוקת האם הקמח מחמיץ מיד, או רק כדי שהיית הליכת מיל – שמונה עשרה דקות).
רש''י מסביר את הטעם: שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ. כלומר, ה''טרדה'' של הטפטוף מונע מן המים לעבור תהליך של חימוץ.  

מהו המסר

למדנו בעוד מקומות את עיקרון ''טיף טיף". למשל, "מים גלויים" במשך הלילה אסורים בשתיה למחרת, מחשש שמא הגיע נחש והטיל שם את ארסו. אך אם נפלו על המים טיפות במשך כל הלילה, טיפה אחר טיפה - אין המים נאסרים, שכן אנו אומרים כי נחש נמנע מלהגיע לשם, מחמת הטפטוף. 
אם כן אנו למדים כי פעולת הטפטוף מונעת מפעולות אחרות להתבצע. היא מונעת את החימוץ. היא מונעת הגעתו של הנחש למים הגלויים וכן הלאה. 
ננסה ללמוד מעיקרון זה גם על פעולות חינוכיות. אם אנו מבקשים למנוע התדרדרות של ילד במעשיו, מחשבותיו וכדו', הרי שטפטוף במרחקי זמן קבועים יכולים למנוע את הנסיגה והנפילה. ''טפטוף'' יכול להיות בצורות ואופנים שונים. לאו דווקא תוכחה ו''דיבור קשה''. אולי נוכל לומר דווקא ההיפך. דיבור חיובי וטוב, דיבור על איך ומתי לפעול בצורה טובה, דיבור על הדרך הנכונה בה רצוי ללכת בה, או דיבור על האופן הנכון לבצע פעולות וכן הלאה – גם זה טפטוף של מסרים חינוכיים, אשר ימנעו בעתיד פעולות לא טובות. נפליג ונאמר כי גם ''טפטוף פסיבי'' כמו "דוגמא טובה" של ההורים או המחנכים, הינו ''טפטוף'' של מסרים חיוביים אשר ימנעו נפילות. 
יש החושבים כי הורים לילדים מבוגרים סיימו את תפקיד חינוכם של ילדיהם עם בגרותם. לאור הלימוד שלמדנו היום אנו מבינים ומסיקים כי אין זה כך. יש להמשיך ו''לטפטף" מסרים חינוכיים עד גיל מאה ועשרים. כמובן שיש לעשות זאת בשום שכל ובהתאמה לגיל ולמציאות בה שרוי הילד (המבוגר), אך העיקרון נשאר בעינו. 

 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]