עם כל הלב והנשמה / רפי זברגר

פסחים לח ע''ב 
 

הקדמה

למדנו במשנה (ל''ה.) כי חלות התודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו - אין יוצא בהן, עשאן למכור בשוק - יוצאין בהן.
כידוע, בקרבן תודה יש להביא גם ארבעים חלות. מארבע סוגים שונים, שלושה סוגים הם מצות והרביעי חמץ. המשנה כמובן עוסקת בחלות תודה שהן מצות, וקובעת כי מותר לצאת בהן במצוות מצה בפסח רק אם האדם אפה אותן כדי למוכרם בשוק ולא אם אפה לעצמו. 
הגמרא דנה במקורות דינים אלו. רבה לומד דין זה מהפסוק (שמות, י''ב, י''ז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם כי יש צורך במצה הנשמרת לשם מצוות פסח ולא לשם קרבן (תודה או נזיר).
רב יוסף לומד מפסוק הנכתב לפני כן (ט"ו): שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. כי רק מצות היכולות להיאכל שבעה ימים כשרות כמצה, אבל חלות תודה ונזיר נאכלות רק ליום ולילה ולכן אינן כשרות כמצה בפסח. 
אבל אם עשאן כדי למכור בשוק, אינן מיועדות
נלמד במאמר זה ברייתא נוספת העוסקת ביציאת מצה בפסח על ידי חלות של קרבן תודה ונזיר. 
 

הנושא

תניא, אמר ר' אילעאי: שאלתי את רבי אליעזר: מהו שיצא אדם בחלות תודה ורקיקי נזיר?
רבי אילעאי מספר כי הוא שאל את רבי אליעזר האם ניתן לצאת בפסח בחלות (מסוג מצוה) של קרבן תודה, או רקיקין של קרבן נזיר? 
אמר לי: לא שמעתי.
רבי אליעזר, אשר היה תמיד אומר רק דברים ששמע מרבותיו, אמר כי הוא לא שמע דין זה. 
באתי ושאלתי לפני רבי יהושע, אמר לי: הרי אמרו חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו - אין אדם יוצא בהן. למכור בשוק - יוצא בהן.
כיוון שרבי אילעאי לא זכה לקבל תשובה מרבי אליעזר, הלך ושאל את רבי יהושע. רבי יהושע ציטט את משנתנו הקובעת כי רק חלות מצות אשר נאפו למוכרן בשוק, יוצאים ידי חובת מצה בפסח. 
כשבאתי והרציתי דברים לפני רבי אליעזר, אמר לי: ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני.
רבי אילעאי ממשיך ומספר כי הוא סיפר את תשובת רבי יהושע בפני רבי אליעזר, והוא ''נשבע'' כי אמנם זאת ההלכה, והיא אף נאמרה למשה בסיני.
איכא דאמרי: ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני, ולא טעמא בעיא.
יש אומרים כי רבי אליעזר אמר זאת בלשון שאלה: האם אמנם זאת הלכה למשה מסיני שאין לדרוש בטעמה? בכוונה שהוא באמת סובר שאין זו הלכה למשה מסיני, ולכן יש לדרוש ולהבין את טעם ההלכה.
וטעמא מאי?
בגרסה השנייה (שאין זו הלכה למשה מסיני) שואלת הגמרא: באמת, מהי טעמה של ההלכה? מדוע באמת אם עשה את החלה כדי למכור בשוק יוצאים ידי חובת מצה, והרי יש לאפות את המצה לשם מצוות מצה (מצות שמורות).
אמר רבה: כל לשוק - אימלוכי מימלך. אמר: אי מזדבן – מזדבן, אי לא מזדבן - איפוק בהו אנא.
משיב רבה ואומר, כי גם אם עשה את החלה כדי למכור בשוק, עבור אנשים המקריבים קרבן תודה או נזיר, אך בתוך תוכו של האופה היתה "כוונה נסתרת", שאם לא יצליח למכור בשוק, הרי שהחלה תיאכל על ידו בפסח, ולכן גם חלה זו בעצם נעשתה לשם מצה ומותר לצאת בה ידי חובת מצה בפסח.
לסיכום: חלה הנעשית לעצמו לשם קרבן תודה או נזיר אין יוצאים בה ידי חובת מצה בפסח, לפי שני המקורות שראינו לעיל (רבה ורב יוסף). חלה הנעשית ל''צורך השוק'' עם פוטנציאל של שימוש לאנשים אחרים הנדרשים בחלות לשם תודה או נזיר (ואז גם יהיה אסור לאוכלו לשם מצה) ניתן לצאת בה ידי חובת מצה בפסח, כיוון שישנה גם מחשבה נוספת של האופה, שאם לא יצליח למכור בשוק, הרי תחזור החלה לעצמו.
נמצאנו למדים כי ההיתר של חלה הנעשתה לשם מכירת בשוק, מותרת בסופו של דבר בגלל המחשבה הנוספת של עשייה לצורך עצמו בפסח.

מהו המסר

למדנו היום שאם ישנה הלכה למשה מסיני, הרי שאנו מקיימים אותה אף מבלי לדעת ולהבין את טעמה. אך אם אין ההלכה נאמרה בסיני, הרי שיש להשתדל למצוא ולהבין את טעמה. 
פסיכולוגיה זו חשובה גם לתחומים אחרים בחיים. יש דברים שאנו מבצעים אותם בבחינת ''הלכה למשה מסיני''. לא ברור לנו טעם העניין, אך כיוון שיש חוק או הנהגה מסוימת אנו מקיימים אותם. נושאים אלו אנו מבצעים כמעט ''באופן אוטומטי''. 
לעומת זאת, הרבה נושאים אנו מתקשים לבצע ללא הבנה והפנמת הצורך והרעיון העומד מאחוריהם. את אלו אכן כדאי ורצוי מאוד ללבן ולברר, כדי שהעשייה שלנו תיעשה ''עם כל הלב והנשמה''. לאחר שהבנו ואנו מסכימים עם הרעיון, הביצוע יהיה יותר איכותי ומושלם. 

 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף  (היום י''ד טבת תשפ''א יום הזיכרון), אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]