"ברית, הן הן הדברים נאמרו לו למשה בסיני" – ממשנתו של ר' אליעזר בן הורקנוס

הרב עזריאל זילבר

פסחים לח ע"ב

במשנה במסכת פסחים נאמר :"חלות התודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו - אין יוצא בהן, עשאן למכור בשוק יוצאין בהן". [תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לה עמוד א ] כלומר, על אף שחלות ורקיקים אלו הם מצה ולא חמץ, לא ניתן לצאת בהם ידי מצת מצווה. אלא אם עשאן למכור בשוק, אז מותר להשתמש בהם למצת מצווה.

רבה ורב יוסף [שם לח:] מטעימים את דין המשנה. רבה סובר שזו מצה שהשימור שלה נעשה לשם זבח ולא לשם מצוות מצה. רב יוסף מסביר שהבעיה היא שמצות הנזיר נאכלות רק יום אחד ולא שבעה ימים. יש בגמרא טעמים נוספים.

אותנו מעניין סיום הגמרא. כך מסופר בגמרא [שם] :"תניא: אמר רבי אילעאי, שאלתי את רבי אליעזר: מהו שיצא אדם בחלות תודה ורקיקי נזיר? אמר לי: לא שמעתי. באתי ושאלתי לפני רבי יהושע, אמר לי: הרי אמרו חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו - אין אדם יוצא בהן, למכור בשוק - יוצא בהן. כשבאתי והרציתי דברים לפני רבי אליעזר, אמר לי: ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני. איכא דאמרי: ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני? ולא טעמא בעיא? - וטעמא מאי? אמר רבה: כל לשוק אימלוכי מימלך, אמר: אי מזדבן - מזדבן, אי לא מזדבן - איפוק בהו אנא".

גמרא זו מפתיעה בכך שעולה ממנה שר' אליעזר לא ידע את דין המשנה. אותו ר' אליעזר שנאמר עליו שהוא :"בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" [משנה, אבות ב, ח]

הגמרא מציעה שתי גרסאות להמשך הסיפור. לפי הגרסה הראשונה, ר' אליעזר התלהב מהדברים. נראה מנוסח דבריו שהוא נזכר שאכן כך הדין. לפי הגרסה השנייה, ר' אליעזר תמה על ההלכה, האם זו הלכה למשה מסיני שיכולה להיאמר בלא טעם? בלשון רש"י [שם] :"ואיכא דאמרי - בתמיה, אמר ליה: וכי הן הדברים כו', דלא בעי טעמא כהלכה למשה מסיני?" ואכן הגמרא נותנת טעם ואמרת, שהעושה מצות למכור בשוק, דעתו ללוקחם לעצמו אם לא יימכרו, לכן לא התייחדו דווקא לקורבן הנזיר.

כך פירוש הגמרא לפי רש"י, אך רבנו חננאל [שם] פירשה באופן שונה. לדבריו, גם בהסבר השני לא נאמרו הדברים בלשון תמיהה, אך ההבדל בין הלשונות הוא מי אמר את המילים :"ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני". האם ר' אליעזר אמרם או ר' יהושע עצמו. ובלשון רבנו חננאל :"שמע מינה שכל הדברים המפורשים במשנה הלכה למשה מסיני הן ואף על פי שהן שנויין סתמא. ללישנא קמא ר' אליעזר אמר לר' אילעאי [ברית] הן הן הדברים וללישנא בתרא ר' יהושע עצמו הוא שאמר ברית הן הן הדברים:

מדברי ר"ח אלו עולה פנינה אמונית. כל הדינים של המשנה הם בכלל תורה שבעל פה שנאמרה לו למשה בסיני.

בשולי הגמרא מופיעה הערה של בעל מסורת הש"ס, המפנה אותנו לתוספתא של מסכת חלה. כך נאמר שם :"אמר ר' אלעאי שאלתי את ר' יהושע חלות תודה ורקיקי נזיר מה הן בחלה אמ' לי פטורות וכשבאתי ושאלתי את ר' ליעזר אמ' לי עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר' לעזר בן עזריה אמר לי הברית אילו דברים נאמרו מהר חורב".[תוספתא חלה א, ו] שם מדובר גם כן על חלות תודה ורקיקי נזיר, אך לא בהקשר של לצאת בהם ידי חובת אכילת מצה, אלא האם חייב להפריש מהם חלה. מעניין שדווקא ר' אליעזר הוא זה שמחלק בין עושה לעצמו לעושה למכור בשוק. ברייתא זו אינה סותרת את הנאמר בסוגיא בפסחים, כי ייתכן שר' אליעזר לא ידע כלל מה הדין לעניין מצת מצווה הנעשית מחלות תודה ורקיקי נזיר. כך מעיר ר' דוד פארדו בפרושו 'חסדי דוד' על התוספתא.

ב'דקדוקי סופרים' על הדף שלנו [עמ' 107 הערה ט'] מביא גרסה אחרת בגמרא בפסחים. ר' אלעזר בן עזריה הוא שאמר שדברים אלו נאמרו למשה בסיני, כמו בתוספתא בחלה. לפי גרסה זו, ר' אליעזר אומנם לא ידע את ההלכה, אך לא 'נזכר'. הוא אולי לא קיבל הלכה זו מרבו, אך לא שכח ונזכר כפי הגרסה שלפנינו.

אך נראה יותר כמו הגרסה שלפנינו, לפיה ר' אליעזר התלהב מהדברים. אך לא בגלל שהוא 'נזכר' בהלכה, אלא משום שהחלוקה בין "עשאן לעצמו" ל"עשאן לאחרים" מוכיחה את נכונות הדברים, כמו שמצאנו, שר' אליעזר עצמו חילק בעניין חיוב חלה של חלות תודה ורקיקי נזיר, בין עשה לעצמו, לבין עשה לאחרים, כמפורש בתוספתא.

לפיכך מובן, שר' אליעזר לא שכח את השמועה, אלא פשוט לא ידע את הדין בעניין זה, ולאחר ששמעו מר' יהושע, הבין מיד שהדין נכון כהלכה למשה מסיני כי ר' אליעזר עצמו אמר חילוק זה, כמבואר בתוספתא של מסכת חלה.

מצינו בהמשך המסכת כיוצא בזה, שם הגמרא מסבירה שר' אליעזר שכח את ההלכה, ור' עקיבא הזכיר לו. כך נאמר שם :"רבי אליעזר גמריה איתעקר ליה ואתא רבי עקיבא לאדכוריה גמריה". [תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סט עמוד א]