הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
פסחים כב ע"ב
תלמוד בבלי פסחים כב, ב
"תניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא - פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? - אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים".
לעומת זאת בירושלמי:
תלמוד ירושלמי ברכות ט, ה:
"נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב [שם יג] את ה' אלהיך תירא אמר ליה אותו ואת תורתו".
הסבר אפשרי הוא שלפי התלמוד הבבלי רק תלמידי החכמים הם אלו שתורמים לבניין התורה ומפתחים את היהדות, ואילו לפי התלמוד הירושלמי גם אלו שאינם תלמידי חכמים (כמובן אם הם עושים זאת מתוך יראת שמים) עשויים לתרום לפיתוחה של תורה. דוגמה לכיוון הזה הוא מאמר הירושלמי:
תלמוד ירושלמי סנהדרין י, א:
"אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעתה דבר מפי קטן ישראל והנייך לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם ולא כשמעו מפי חכם אלא כשומעו מפי נביא ולא כשומעו מפי נביא אלא כשומעו מפי רועה ואין רועה אלא משה כמה דת מר ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה ניתנו מרועה אחד ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא כמה דת מר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד".
גם חידושי קטן הם חלק חשוב מפיתוחה של תורה.
