|
|
הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
החלום בהלכה
בברייתא במסכת סנהדרין נאמר כך:
1. תלמוד בבלי סנהדרין ל, א
הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ובא בעל החלום ואמר לו: כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן - זה היה מעשה, ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
רואים אנו כי גם אם אדם חולם חלום שמגלה לו פרטים לא ידועים, ההלכה אינה מייחסת חשיבות לחלום זה ואם אדם מצא את הכסף במקום הזה, הוא יכול לקחת את הכסף לעצמו ללא כל חשש. גם הנביא זכריה ושלמה המלך אינם מייחסים לחלומות שום משמעות רצינית:
2. זכריה פרק י פסוק ב
כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה
3. קהלת פרק ה
(ב) כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים:
...
(ו) כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא:
כך, אמנם אומרים חז"ל על החלומות, שכולם מבוססים על הרהורי החולם:
4. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד ב
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר "אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו", ואיבעית אימא מהכא "ורעיוני לבבך תנדע". אמר רבא: תדע, דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא, ולא פילא דעייל בקופא דמחטא.
ואולם, החלום הוא גם אחד מדרכי ההתגלות של הקב"ה, ואנחנו גם מכירים הרבה דוגמאות מהתנ"ך (אברהם, יעקב, לבן, יוסף, שרי המשקים והאופים, פרעה, נבוכדנצר וכו') שבהם החלום היה דרך התגלות של הקב"ה. התורה עצמה אומרת שזו דרך התגלות של נביאים:
5. במדבר פרק יב, פסוקים ה-ח
וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
ולא רק נביאים מקבלים התגלות נבואית. באיוב משמע שזו דרך של הקב"ה להתגלות לאנשים:
6. איוב פרק לג פסוקים יד - טז
כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵ-ל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה: בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם
התשובה היא, כמובן, שיש שני סוגים של חלומות. יש חלומות שהם סוג של נבואה, ויש חלומות שהם ממחשבותיו של בעל החלומות. איך אפשר להבדיל בין החלומות? כיצד יודע החולם אם מה שהוא חולם זו התגלות של הקב"ה או שטויות שהוא חשב עליהם במשך היום? מסכם את הדברים האברבנאל בפירושו לתורה, בתחילת פרשת מקץ:
7. ר' יצחק אברבנאל (המאה ה-15, פורטוגל ואיטליה), בראשית מא, א
ואומַר שהחלומות - אין ראוי שנחשוב שהם ממין אחד ומפועל אחד, אבל נאמר שהם ממין או מסוג נבדלים ומתחלפים בעצמם. כי הנה יש מין מהחלומות שהם כולם דמיוניים ומפועל הכוח המדמה שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמה דימויים. ובמין הזה אין בו שפע מחוץ כלל... הם כולם חלומות שאין בהם ממש כחלומות שחולמים בעלי החיים בעת שינתם...
ויש מין אחר שונים מהחלומות, שהם צודקים, והפועל בהם הם הגרמים השמימיים. כי בהיות הנפש בשינה פנוי מעסקי החושים בהסתלק ממנה המונע - שהוא המחשבה, במה שהביאו החושים אליה - הוכנה להתדבק בעצמים העליונים, ויוטבעו בנפש מה שבאותם העצמים השמימיים מצורות הדברים... והחלומות אשר כאלה שהם מפועל הגרמים השמימיים והודעתם אינם מהדברים המקריים כי אם מהדברים העתידין לבוא...
ויש הנה מין שלישי מהחלומות והם המגיעים לאדם מפאת ההשגחה הא-לוקית...
וכי תאמר בלבבך במה יבדלו חלומות השוא המשובשים מהחלומות הצודקים המושפעים אצל החולם אותם, אני אשיבך מלין, שכבר ימצאו על זה שני אותות עצמיים. האחד הוא שהחלום הצודק יבוא מסודר ונכון, כי להיותו מושפע - עם היות שהכח המדמה יגשים השפע ההוא ויחקהו במשלים ודמיונים אחרים - אין ספק שיבוא תמיד בסדר נכון ומוכן, יורה על מה שיורה. אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סידור מבולבלים עם עירוב דברים זרים ממנו, כמאמר שלמה 'כי בא החלום ברוב ענין'. והאות השני הוא שהחולם החלומות הצודקים ירגיש עצמו התפעלות גדול, מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים.
האפשרות הדו-משמעית של החלום היא זו שגורמת לאנשים להתבלבל בין נביאי אמת לנביאי שקר, כפי שאומרת התורה (דברים יג, ב), וכפי שמעיד הנביא ירמיהו:
8. ירמיהו פרק כג פסוקים כה - כט
שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי: עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם: הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי, בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל(1): הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת. מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה': הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע:
הנביא משווה את היחס בין נביאי השקר לבין נביא ה' כיחס שבין התבן (השיבולים) והבר (הגרעינים). מה ההשוואה הזו? אומרת על כך הגמרא:
9. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א
וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים, מנא לן - מיוסף דכתיב "והנה השמש והירח וגו', וההיא שעתא אמיה לא הות.
הגמרא מתייחסת, כמובן, לחלומות שמקורם מהקב"ה, ובכל זאת אומרת שגם בחלום כזה יש דברים בטלים. מסתבר שאין זה פשט הפסוק בירמיהו, אבל כך מבינה הגמרא גם את חלומו של יוסף, שהרי באותה שעה רחל כבר לא היתה קיימת.
זה, כידוע, היה גם מה שטען יעקב כנגד חלומו של יוסף, וכפי שמצאו הדרשנים את המלים המסתתרות בפסוק: רחל מתה - "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה".
אך חז"ל באותה סוגיה - שהיא המקור להרבה מאוד מימרות בנושא החלומות - אומרים שיש לחלק בין שני סוגי חלומות שמקורן מבחוץ - אלו שבאים מכח המלאך ואלו שבאים מכח השד:
10. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד ב
רבא רמי: כתיב 'בחלום אדבר בו' וכתיב 'וחלומות השוא ידברו'! - לא קשיא, כאן - על ידי מלאך, כאן - על ידי שד. אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו - רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.
דברים אלו מתייחסים לחלומות שמקורם מן החוץ, ומסתבר שיש בהם כח נבואי כלשהוא, אם כי חז"ל מייחסים את אותו כח לא רק לחלום, אלא לצירוף שבין החלום לבין הפתרון. בעניין זה מובא בגמרא סיפור מצמרר הממחיש את העובדה שהתגשמות החלום תלויה בפותר ואופן הפתרון שלו:
11. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נו עמוד א
בר הדיא מפשר חלמי הוה, מאן דיהיב ליה אגרא - מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא - מפשר ליה לגריעותא. אביי ורבא חזו חלמא, אביי יהיב ליה זוזא ורבא לא יהיב ליה. אמרי ליה: אקרינן בחלמין "שורך טבוח לעיניך" וגו'. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך, לאביי אמר ליה: מרווח עסקך, ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך. אמרי ליה: אקרינן "בנים ובנות תוליד" וגו', לרבא - אמר ליה כבישותיה, לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישי, ומינסבן בנתך לעלמא, ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה. אקריין "בניך ובנתיך נתנים לעם אחר", לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישין, את אמרת לקריבך, והיא אמרה לקריבה, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, דהוי כעם אחר. לרבא אמר ליה: דביתהו שכיבא, ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי...
לסוף אזל רבא לחודיה לגביה, אמר ליה: חזאי דשא ברייתא דנפל, אמר ליה: אשתך שכבא. אמר ליה: חזאי ככי ושני דנתור, אמר ליה: בנך ובנתך שכבן. אמר ליה: חזאי תרתי יוני דפרחן, אמר ליה: תרי נשי מגרשת. אמר ליה: חזאי תרי גרגלידי דלפתא, אמר ליה: תרין קולפי בלעת. אזל רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא, אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קמנצו בהדי הדדי, אזל רבא לפרוקינהו - ומחוהו לרבא תרי, דלו למחוייה אחריתי, אמר: מסתיי, תרין חזאי! לסוף אתא רבא ויהיב ליה אגרא, אמר ליה: חזאי אשיתא דנפל. אמר ליה: נכסים בלא מצרים קנית. אמר ליה: חזאי אפדנא דאביי דנפל וכסיין אבקיה, אמר ליה: אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך. אמר ליה: חזאי אפדנא דידי דנפיל, ואתו כולי עלמא שקיל לבינתא לבינתא, אמר ליה: שמעתתך מבדרן בעלמא. אמר ליה: חזאי דאבקע רישי ונתר מוקרי, אמר ליה: אודרא מבי סדיא נפיק...
בהדי דקא סליק נפל סיפרא מיניה, אשכחיה רבא וחזא דהוה כתיב ביה: כל החלומות הולכין אחר הפה. אמר: רשע! בדידך קיימא וצערתן כולי האי! כולהו מחילנא לך, בר מברתיה דרב חסדא. יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמו עליה. (2)
רואים אנו שיש משמעות לחלומות, אבל המשמעות היא בכפוף לפתרון. חלום ללא פתרון הוא חומר גלם שאפשר להטות אותו לכל כיוון.
כמו כן אומרים חז"ל שאדם שחולם חלום רע לא צריך להתעלם ממנו, ולהיפך: עליו לעשות מעשה כדי להיטיב את החלום הזה:
12. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד ב
אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה. יפתרנו? והאמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא! (=חלום שאינו פתור, הוא כאיגרת שלא נקראה) אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה. ליתי תלתא ולימא להו: חלמא טבא חזאי. ולימרו ליה הנך: טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא. (=יביא שלושה אנשים ויאמר להם: חלום טוב ראיתי. ויאמרו לו הם: טוב הוא וטוב יהיה. הקב"ה יתן אותו לטובה. שבע פעמים יגזרו עליך מהשמים שיהיה טוב, ויהיה טוב) ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות. שלש הפוכות - "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (תהלים ל, יב), אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וגו' (ירמיהו לא, יב), "וְלֹא אָבָה ה' אֱ-לֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (דברים כג,ו) וגו'. שלש פדויות, דכתיב "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי" (תהלים נה, יט) "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן" (ישעיהו לה, י) וגו' "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי עִם אֱ-לֹקִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת" וגו' (שמואל א יד, מה). שלש שלומות - דכתיב "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו" (ישעיהו נז, יט), "וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱ-לֹקֶיךָ וגו' (דברי הימים א יב, יט), "וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם" (שמואל א כה, ו).
דבר נוסף שאומרת הגמרא הוא לומר תפילה בעת ברכת הכהנים:
13. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד ב
האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי: רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה ומסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן. ואי לא - לימא הכי: אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום.
מעניין לציין שראיתי בצ'כיה בתי כנסת עתיקים שהתפילה הזו היתה כתובה במלואה על קירותיה, למרות שברכת הכהנים היא דבר מאוד נדיר בחו"ל. אבל מהתוספות משמע שאם אדם חלם חלום רע, אומרים בשבילו את ברכת הכהנים גם ביום חול, כדי שהוא יוכל לומר את התפילה הזו:
תוספות מסכת סוטה דף מ עמוד א
כל האומרם בגבולין אינו אלא טועה - פירש ר"י אע"ג דאמרינן בפרק הרואה (ברכות נה, ב) האי מאן דחזי חלמא וכו' דהתם משום סכנה התירו, שמא חלום מסוכן הוא שצריך רפואה.
יתרה מזו, כתב המגן אברהם, יש לדון האם מותר לומר תפילה זו גם ביום טוב שחל בשבת, שהרי בשבת אין מבקשים בקשות אישיות. המגן אברהם דן בשאלה האם זה כמו תענית חלום (שבו נעסוק בהמשך) או לא:
14. מגן אברהם (ר' אברהם אבלי גומבינר, המאה ה-17, פולין) או"ח קכח ס"ק ע
ובקצת מקומות נוהגין כשחל שבת ביום טוב שאין נשיאת כפיים, ולא ידעתי טעם לדבר. ואפשר משום שאומרים רבש"ע וכו' ויש בו איסור תחינה בשבת, מה שאין כן ביום טוב דלא קפדי כולי האי, כמו שאמרו ב'אבינו מלכנו' שאין אומרים בשבת. אח"כ מצאתי בס' פתרון חלומות כתב שמצא בתשובת הגאונים שאין לומר ה'רבון' בשבת אלא אם כן כשמתענה בשבת תענית חלום, והוא חולק עליהם וכתב: אם מותר להתענות, כל שכן לומר ה'רבון'. ולי נראה דדברי הגאונים שרירין וקיימין, דבשלמא תענית ודאי מבטל החלום לנעורת כאש והוי כמו פקוח נפש, מה שאין כן ה'רבון'... דבעינן שתהיה הרפואה ידוע, ולכן יש לנהוג כמו שאמרו הגאונים, דאין בנו כח לחלוק עליהם בסברא בעלמא. וגם יש לומר דדוקא חלומות שמתענים עליהם בשבת מותר ג"כ לומר ה'רבון', משא"כ כשאין מתענים.
לגבי תענית חלום, כאמור, הרי שהתירו בזה אפילו תענית בשבת, כפי שפוסק הרמב"ם:
15. רמב"ם הלכות תעניות פרק א הלכה יב
הרואה חלום רע צריך להתענות למחר, כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה, ומתענה ואפילו בשבת, ומתפלל עננו בכל תפלה אף על פי שלא קיבלה עליו מבעוד יום, והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת.
כאן יש חידוש גדול מאוד: הרי עד עכשיו ראינו יחס חשדני מאוד לחלומות. גם אם נודע לאדם בחלום על מיקום של כסף מסוים ונאמר לו שאלו כספי מעשר, הוא לא צריך לחשוש לכך ויכול להשתמש בכסף לעצמו. אמנם אנחנו עושים הטבת חלום ותפילה בעת נשיאת כפיים, אבל להתענות בשבת זה חידוש גדול מאוד, כי בכך אנחנו מבטלים מצוה מן התורה של עונג שבת! מסביר זאת הריב"ש כך:
16. שו"ת הריב"ש (ר' יצחק בר ששת, המאה ה-14, ספרד ואלג'יר) סימן תקיג
וההיא דפ' אין עומדין (ברכות לא, ב): כל היושב בתענית בשבת, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. וחוזרין ונפרעין ממנו, משום בטול ענג שבת. מאי תקנתיה? ליתיב תעניתא על תעניתא. הא אוקמוה: בתענית חלום, ולמי שהוא עצב, ולבו דוה עליו מצער החלום. ותעניתו ענג לו, יותר מאכילתו. לפי שהוא יודע שהתענית יפה לחלום לבטלו. ולפי שהוא מצער עצמו בתענית, כדי לקיים בו עונג שבת: ולא יצטער, מאימת רעת החלום. לזה, שכרו גדול. אלא שצריך לתענית אחר, מפני שבטל ענג שבת באכילה ובשתיה; כדרך שאר בני אדם. ולא שיאמרו שמי שמתענה בשבת, בדרך תשובה; קורעין לו גזר דינו. וכי מפני שעושה עבירה, לבטל עונג שבת, יקרעו לו גזר דינו? אדרבה! היה טוב לו, לקיים עונג שבת, וינצל משלש פורעניות: מדינה של גיהנם, ומחבלו של משיח, וממלחמת גוג ומגוג. כמו שאמרו בפרק כל כתבי (שבת קיח): "כל המקיים שלש סעודות בשבת, ניצול משלש פורעניות", וכו'. ועוד, אם הוא מצוה להתענות בשבת ההוא, עד שבשכרה, קורעין לו גזר דינו; וניתן ענג שבת לידחות אצל מצוה זו למה חוזרין ונפרעין ממנו בטול ענג שבת? וכי המחלל את השבת, מפני פקוח נפש, חוזרין ונפרעין ממנו, משום חלול שבת? אבל למה שכתבתי, יבא כהוגן. שמפני שהוא מצטער על חלומו, הוא מתענה להעביר רעתו. וענג דידיה, האי הוא. ועושה מצוה להתענות, כדי שלא יצטער. אך לא קיים הענג כתקנו באכילה ובשתיה וכדרך שאר בני אדם. ולהכי, ניתיב תעניתא על תעניתיה.
לסיכום: ראינו שישנה התייחסות מכבדת מאוד לחלומות, לפחות בפסיכולוגיה של החולם (לפי דברי הריב"ש), אך גם בתור חשש לעתיד. יחד עם זאת, בענייני מעשר החלום לא מעלה ולא מוריד, ואפילו לא חוששים שמא זה נכון. מדוע? האדמו"ר מצאנז, ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, 1904-1995, מיישב את הסוגיות באופן מעניין:
17. שו"ת דברי יציב (ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, 1904-1995) יו"ד סימן קכב
ובגוף הדבר כשאני לעצמי היה נ"ל לחלק בזה וליישב סתירת הסוגיות, למה דאמרו בברכות נה ע"ב שהחלום מהרהורי לבו, וי"ל דאם הרהר מזה ביום - בכהאי גוונא אמרינן 'דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין', אבל כשלא הרהר כלל ונתגלה לו בחלום, חלום כזה יש בו ממש.
ולפי זה בסנהדרין שם שאמרו היה מצטער על מעות שהניח לו אביו, וכן בתוספתא דמע"ש היה מצטער היכן מע"ש של אבא, וברמב"ם מע"ש של אביך שאתה מבקש, הרי שהיה טרוד במחשבותיו ובמעשיו במעות הללו, לכן אין ממש בדברי החלום כי ראה מהרהורי לבו ביום, משא"כ בהך דנדרים שנדוהו בחלום שלא הרהר כלל בזה לכן הצריכו לחוש לה ולהתירו.
ואולי ניתן גם לומר שישנו יחס של 'כבדהו וחשדהו' לחלום. הסיבה שלגבי מעות מעשר אנחנו אומרים שאין צריך לחשוש כלל, היא בגלל שאין חלום בלא דברים בטלים. כך אמרו חז"ל, כאמור, גם לגבי חלומותיו של יוסף שודאי היו דרגה כלשהיא של נבואה. אבל בחלומו של יוסף הדברים הבטלים היו פרט קטן מתוך החלום - העובדה שהירח השתחוה לו. מי שחולם שיש מעות במקום מסוים וכי הם מעות של מעשר, עיקר החלום הוא המיקום של המעות, ואילו העבודה שאלו מעות מעשר הם פרט קטן, ואין חלום בלא דברים בטלים. אגב, זו גם הסיבה שמאמינים לחלום שבו נידו אדם (שהוא עניין עיקרי) אבל לא מאמינים לאותו חלום שבו גם התירו את הנדר (שזהו פרט אחד):
18. שולחן ערוך יורה דעה סימן שלד סעיף לה
נידוהו בחלום, הוי נידוי וצריך התרה, ואפי' התירו לו בחלום אינו כלום. ואפילו יודע מי נידהו, אינו יכול להתירו.
(1) הסבר הפסוק: נביאי השקר מנסים לגרום לעמי שישכחו את שמי, בדיוק כפי שעשו נביאי הבעל לפני כמה דורות. אלא שנביאי הבעל לפחות לא אמרו זאת כאילו ניבאו בשם ה' ואילו הללו מנבאים בשם ה' דברים הפוכים ממה שה' אומר.
(2) תרגום: בר הדיא היה פותר חלומות. מי שהיה נותן לו שכר היה פותר לו לטובה ומי שלא היה נותן לו שכר היה פותר לו לרעה. אביי ורבא ראו חלום אחד, אביי נתן לו דינר ורבא לא נתן לו. סיפרו לו: הקריאו לנו בחלומנו "שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו. לרבא הסביר: יפסד עסקך ולא תוכל לאכול מרוב עצבותך. ולאביי פתר: יצליח עסקך ולא תוכל לאכול מרוב שמחת לבך. וכן אמרו לו שניהם הקריאו לנו בחלומנו: "בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי". לרבא אמר כרעתו, כמשמעות הכתוב. לאביי אמר: בניך ובנותיך ירבו ובנותיך תנשאנה החוצה וידמו בעיניך כאילו נלקחו בשבי. ושוב אמרו לו שניהם כי הקריאו להם בחלום פסוק זה "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר". לאביי אמר בנך ובנותיך ירבו, אתה תאמר להשיא אותם לקרוביך, ואשתך תאמר לקרוביה, ותכפה היא אותך ותשיא אותם לקרוביה ויהיו בעיניך כעם אחר. ולרבא אמר אשתך תמות ויבואו בניך ובנותיך לידי אשה אחרת… לבסוף הלך רבא בעצמו אליו וספר לו ראיתי את הדלת החיצונית של ביתי שנפלה. אמר לו אשתך תמות. ראיתי את שיניי שנפלו. אמר לו בניך ובנותיך ימותו… ראיתי שני ראשי לפתות. אמר לו שתי מכות של ראש אָלָה תקבל. הלך רבא באותו יום וישב בבית המדרש כל היום. מצא שני עוורים שהיו מתקוטטים הלך רבא להפריד ביניהם והיכוהו שתי מכות הרימו מקלותיהם להכותו שנית אמר: מספיק לי, רק שתים ראיתי.
|
