פישוט הכללים / רפי זברגר

פסחים ה ע"א
 

הקדמה

למדנו בדף הקודם כי לפי כולם התורה אוסרת על אכילת חמץ ואיסור בל יראה ובל ימצא כבר מהשעה השביעית של ערב פסח. הגמרא מנסה למצוא מקורות לדין זה. במאמרנו, נתייחס לאחד המקורות.
 

הנושא

רבא אמר מהכא (שמות ל''ד, כ''ה): לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח. לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים.
מתוך הלאו של איסור שחיטה כאשר חמץ עדיין קיים ועומד, למד רבא, כי איסור אכילה ושהיית חמץ מתחילה כבר מן השעה השביעית של ערב פסח. שהרי זמן שחיטת קרבן פסח הוא בין הערביים, מתחיל לאחר חצות היום (מהשעה השביעית של היום). 
ואימא: כל חד וחד כי שחיט?
הבנו את העיקרון של התורה, כי אין לשחוט את קרבן הפסח, בעוד החמץ קיים. אבל בפועל, מותר לשחוט את הקרבן במשך שש שעות, אשר התורה הקציבה לכל הציבור הגדול שהגיע לירושלים. אם כן, חלק מן האנשים שחטו בשעה מאוחרת יותר של היום. שואלת הגמרא: אם כך, אולי לכל אחד יש ''זמן איסור חמץ'' המותאם לזמן שחיטת קרבנו. ואם אדם שחט לדוגמא בשעה התשיעית של היום, הרי איסור חמץ לגביו יתחיל אולי גם בשעה התשיעית?
זמן שחיטה אמר רחמנא.
עונה הגמרא כי מצוות השבתת חמץ חלה על כולם באותה שעה – מהזמן הראוי לשחיטת קרבן הפסח. והרי מותר לשחוט את הקרבן כבר מתחילת שעה שביעית (למרות שבפועל מחכים חצי שעה כדי לא להקדים את הזמן), הרי שגם זמן הביעור האחיד לכולם, מתחיל בתחילת השעה השביעית. 
הגמרא מוכיחה את הסברו של רב מדעתו של רבי ישמעאל בברייתא הבאה: 
תניא נמי הכי: (שמות י''ב, ט''ו): שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. מערב יום טוב, או אינו אלא ביום טוב עצמו? תלמוד לומר: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי - לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל.
רבי ישמעאל מוסיף בלימודו גם את הפסוק אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם אותו הוא מייחס לערב פסח, שהרי יש איסור לשחוט את קרבן הפסח בעוד החמץ קיים (לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי), מכאן מוכח כי מצוות השבתת החמץ מתחילה כבר בצהרים של ערב פסח. 
 

מהו המסר

למדנו היום על אחידות באיסור. התורה לא מפרידה בזמן איסור חמץ בין אנשים שונים. למרות שיש קשר בין הקרבת קרבן פסח לאיסור אכילה ושהיית חמץ, וכל אחד מקריב את הפסח בשעה אחרת, הרי שאנו קובעים כלל אחיד לכולם: איסור חמץ מתחיל בשעה שביעית ואילך. 
למדנו מכאן עיקרון מעניין, הדומה לכלל אחר ''לא פלוג''. כוונת התורה וחז''ל לפשט דברים. לא להרבות בכללים, ולא לחלק כללים שונים לאנשים. כולם יחד מתחילים בשעה זהה, וכולם מסיימים גם יחדיו. 
עיקרון זה חשוב גם לחיים. יש למעט בכללים ועקרונות בחיים. יש לפשט ולצמצם את הכללים, כדי שכולם ידעו בדיוק מה עליהם לעשות, מתי וכמה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]