מתי יש להעדיף לשון מכובדת?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים ג ע"א
לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו... לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.
הרמב"ם, המובא ב"הלכה ברורה" מסביר שבדברי תורה ובדברי חכמה צריך שיהיו דברי אדם מעטים בכמות וגדולים באיכות, אבל מי שמדבר הרבה וכולל בדבריו עניין מועט - זוהי סכלות, כפי שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ה,ב): "וקול כסיל ברוב דברים". מאידך ישנה חובה להשתמש בלשון נקיה ולא להוציא דבר מגונה מהפה.
איך יש לנהוג במצב שבו הלשון הקצרה אינה לשון נקיה והלשון הארוכה היא לשון נקיה, האם יש להעדיף את הדיבור הקצר על פני הדיבור הנקי, או להיפך, את הדיבור הנקי על פני הדיבור הקצר?
מהגמרא מוכח שיש להעדיף את הלשון הקצרה הפחות מכובדת על פני הלשון הארוכה היותר מכובדת, ומרן הרב קוק זצ"ל (מובא ב"בירור הלכה") ביאר שמכיוון שאריכות דברים היא דרך סכלות – יש להעדיף את הדיבור הקצר גם אם זוהי לשון שאינה כל כך מכובדת, מכיוון שדרך החכמה היא לתמצת את הדברים.
הוא מוסיף לבאר שלשון מגונה ממש אסור להוציא מהפה, וכדי להימנע מזה מותר להאריך, אבל כאשר האפשרויות הן: לשון מכובדת ארוכה מול לשון שאינה מכובדת קצרה, יש תמיד להעדיף את הקיצור.
