כיפוף עקרונות / רפי זברגר

עירובין קה ע"א

הקדמה

המשנה האחרונה במסכת (ק''ד:) עוסקת באופן הוצאת שרצים מבית המקדש בשבת. מי יכול להוציאו, באיזה אופן, ומאילו אזורים במקדש יש להוציאו בשבת. 
במאמר זה נדון בברייתא המובאת בגמרא, אשר דנה אילו בעלי מקצוע מורשים להיכנס למקדש כדי לבצע עבודתם. 
  

הנושא

תנו רבנן: הכל נכנסין בהיכל - לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים. אם אין שם כהנים - נכנסין לוים, אין שם לוים - נכנסין ישראלים. ואידי ואידי - טהורין אין, טמאין לא.
כאשר יש צורך לבנות או לתקן דבר מה במקדש, או אף להוציא את הטומאה (כפי שלמדנו במשנתנו) ישנו סדר עדיפות של אנשים המורשים להיכנס למקדש. הסדר הוא: כהן טהור, לוי טהור וישראל טהור. אם אין אנשים טהורים, הרי שניתן להכניס גם טמאים, ואז שוב הסדר הוא: כהן טמא, לוי טמא וישראל טמא. הדין של הטמאים לא מובא בברייתא זו, אלא בתוספתא אחרת. 
אמר רב הונא: רב כהנא מסייע כהני. דתני רב כהנא: מתוך שנאמר (ויקרא כ''א, כ''ג) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם. יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים? תלמוד לומר: אַךְ חלק.
רב הונא מביא את דברי רב כהנא, אשר מחשיב יותר את הכוהנים על הישראלים, אף שהכוהנים טמאים (שמו של רב כהנא מזכיר את המילה כוהנים). רב כהנא מוכיח מן המיעוט אַךְ בפסוק בספר ויקרא, כי ניתן במקרים מסוימים גם לבעלי מומים להיכנס לבית המקדש, אף שמעיקר הדין, נאסרה כניסתם של בעלי מומין למקדש.
מצוה בתמימים. אין שם תמימים - נכנסין בעלי מומין. מצוה בטהורין. אין שם טהורין - נכנסין טמאין. אידי ואידי - כהנים – אין, ישראלים - לא.
ברייתא זו מעמידה סדר עדיפויות בשונה מן הברייתא הקודמת. לפי ברייתא זו, בכל מקרה כהן עדיף על לוי או ישראל, גם אם הוא טמא (בניגוד לברייתא הקודמת, אשר העדיפה ישראל טהור על כהן טמא). כמו כן, ברייתא זו מוסיפה גם התייחסות לבעלי מום, מה שלא עסקנו בברייתא הקודמת. נסכם את הסדר לפי ברייתא זו: כהן טהור ותמים (אינו בעל מום), כהן טמא או בעל מום, לוי כנ''ל (עדיף טהור ותמים), ולבסוף ישראל כנ''ל (עדיף טהור ותמים).
דברי רב כהנא המעדיף כהן, אפילו טמא, על ישראל טהור, ''מסייעת'' לכוהנים, כפי שפתחה הגמרא ואמרה רב כהנא מסייע כהני.
איבעיא להו: טמא ובעל מום, איזו מהן נכנס?
אחרי דברי רב כהנא, השאלה המתבקשת, אותה גם שואלת הגמרא: מבין שני סוגי בני אדם הנמצאים בעדיפות שניה: טמא ובעל מום – מי עדיף על מי?
רב חייא בר אשי אמר רב: טמא נכנס, דהא אישתרי בעבודת ציבור. רבי אלעזר אומר: בעל מום נכנס, דהא אישתרי באכילת קדשים:
עונה הגמרא כי שאלה זו נתונה במחלוקת אמוראים: רב חייא בשם רב מעדיף את הטמא, כיוון שישנה מציאות של כהן טמא העובד בבית הקדש, בקרנות צבור שהותר (מחלוקת אם ''הותרה'' – ואז גם אם יש כהן טהור, יכול כהן טמא להקריב קרבן ציבור, או שמא ''דחויה'' ואז רק אם אין כהן טהור, מקריב כהן טמא את קרבן הציבור).
לעומתו, רבי אלעזר ''מעדיף'' את כהן בעל מום, כיוון שהותר לכהן בעל מום לאכול קודשים (למרות שבדרך כלל נאסרה עליו העבודה בבית המקדש (חוץ מקרבנות ציבור)). 
 

מהו המסר

למדנו היום על סדרי עדיפויות בביצוע תיקונים וצרכים אחרים בבית המקדש. למרות שהתורה אוסרת על טמאים ובעלי מום להיכנס לבית המקדש, אם קיים צורך מסוים, הרי ש''אין ברירה'' וחייבים להכניס את בעלי המקצוע לתיקן הנדרש. אבל כאמור, גם כאשר יש צרכים מיוחדים, הרי שנלך לפי סדרי עדיפויות, ולא נבחר את בעל המקצוע הראשון שאנו מוצאים. ''סדר עבודה'' זה מלמד אותנו מספר מסרים לחיים: 
• לכל דבר יש לקבוע כללים. אם הכללים ידועים מראש, הרי שהתפעול בשטח בזמן אמיתי, יהיה הרבה יותר קל ופשוט. כך עובדים גם בצבא, בהכנת תרחישים מראש, וכך גם רצוי שכל גוף, חברה או עסק יתכננו מראש את צעדיהם בכל מצב עתידי. 
לא רק לחברה או עסק כדאי להכין תרחישים מראש, אלא גם רצוי שגם כל אדם יחשוב על תרחישים עתידיים העשויים (או עלולים) לקרות לו, ולתכנן מראש את צעדיו בכל מצב ומצב. תכנון מראש מקטין את הלחץ בזמן אמיתי, ומייצר תפקוד טוב ובריא יותר. 
• סדרי עדיפויות בחיים: למרות שהתורה עצמה קבעה כי אין לאדם טמא או בעל מום להיכנס למקדש, הרי שאנו מבינים שבחיים לא הכול אוטופי ואפשרי. יש מצבים בהם אנו ''מכופפים'' את העקרונות שלנו, ומחליטים על סדרי פעולה שונים מאלו שאנו בעצמנו החלטנו ב''זמנים רגילים'' (או התורה קבעה, או כל ''גוף חוקתי'' חקק). 
לכן, אם יש צורך אמיתי לתקן תיקון מקצועי בבית המקדש, הרי שאם לא נמצא כוהנים טהורים ותמימים שהם בעלי מקצוע, ניקח גם כהן טמא, או ישראל טמא, הכול לפי הדעות השונות שלמדנו היום. 
יש להפנים עיקרון חשוב זה בחיים, ולחיות על פיו. להשתדל לא להיות ''מקובע'' בכללים שנקבעו בעבר, אלא לדון ולהחליט בכל מצב ומצב, מהי העדיפות היותר נכונה לביצוע במציאות הקיימת כרגע. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]