סטריאוטיפ / רפי זברגר

עירובין צח ע"א

הקדמה

המשנה בסוף דף צ''ז ממשיכה לעסוק בהצלת דברים בשבת, והפעם - הצלת ספרים. הספרים בימי המשנה היו עשויים כמו ספר תורה שלנו כיום. קלפים מחוברים ומגוללים כך שיש שני עצים (המכונים היום ''עץ חיים'') משני צידי הספר.
היה קורא בספר על האיסקופה, ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.
אדם העומד על מפתן הבית (אסקופה) אשר היה גבוה מעט מהקרקע ומחזיק ספר בידו, וצידו השני של הספר התגלגל לכיוון רשות הרבים, פוסקת המשנה כי הוא יכול לגלול ולמשוך את הספר חזרה אליו.
היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים - גוללו אצלו, משהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב.
אם עמד הגג וצידו השני של הספר התגלגל החוצה לכיוון רשות הרבים – ישנן שלוש דעות במשנה. לדעת תנא קמא, אם ראש הספר טרם הגיע לגובה עשרה טפחים מרשות הרבים – רשאי להחזיר את הספר. אך אם נכנס לגובה עשרה טפחים של רשות הרבים, גזרו חכמים ואסרו לגלול את הספר חזרה, שמא יפול כל הספר ויעבור על איסור דאורייתא של הוצאה מרשות לרשות. (מדין תורה אין איסור לגלול את הספר, כאשר צידו אחד מונח בידו). מוסיף תנא קמא ופוסק כי יש להפוך את הקלף, כך שהכתב יופנה כלפי מטה, ויהיה פחות ביזיון לספר.
רבי יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט - גוללו אצלו.
רבי יהודה מסכים עקרונית עם תנא קמא שיש לגזור על גלילת ספר, למרות שצידו אחד בידו, אך הוא גוזר רק אם הספר נוגע בארץ. אם הספר לא הגיע לרצפת רשות הרבים, אף שהוא במרחק קטן מאוד, מותר לגוללו, לדעת רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו, שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש.
רבי שמעון חולק על תנא קמא ורבי יהודה וסובר כי אין לגזור כלל על ספרי קודש, ולכן גם אם ראש הספר נוגע ברשות הרבים – מותר לגוללו חזרה לראש הגג.
  

הנושא

הגמרא דנה בדין האיסקופה אשר למדנו ברישא של המשנה, ומציגה שלושה הסברים. נתמקד בשנים הראשונים: 
האי איסקופה היכי דמי?
שואלת הגמרא: מהי האיסקופה עליה דברה המשנה?
אילימא איסקופה רשות היחיד, וקמה רשות הרבים, ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאתויי. מני? רבי שמעון היא דאמר: כל דבר שהוא משום שבות - אינו עומד בפני כתבי הקודש.
מנסה הגמרא לומר כי האיסקופה בגובה עשרה טפחים, וגודלה ארבעה על ארבעה טפחים, כך שהיא מוגדרת כרשות היחיד, והמקום אליו נופל הספר הינו רשות הרבים. אם כך, אומרת הגמרא, זוהי ממש דעתו של רבי שמעון בסיפא של המשנה, שאינו גוזר כלל בספרי הקודש. וממשיכה הגמרא: 
אימא סיפא, רבי יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ, אלא מלא החוט גוללו אצלו. רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמה - גוללו אצלו. רישא וסיפא - רבי שמעון, מציעתא - רבי יהודה?
מקשה הגמרא: הרי למדנו בהמשך המשנה את דעתם של רבי יהודה ורבי שמעון, ולפי האוקימתא הנוכחית, יוצא שהרישא וגם הסיפא הינם לדעת רבי שמעון, והמציעתא (דעה אמצעית) הינה לפי רבי יהודה. קצת קשה להעמיד כך את המשנה. 
אמר רב יהודה: אין, רישא וסיפא – רבי שמעון, מציעתא - רבי יהודה.
עונה רב יהודה (האמורא): אין הכי נמי, אמנם קשה, אך אפשר להעמיד כך את המשנה, שהיא פותחת ומסיימת בדעתו של רבי שמעון, ובאמצע מביאה את דעת רבי יהודה (התנא).
רבה אמר: הכא באסקופה הנדרסת עסקינן, ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן.
רבה מתרץ ואומר כי אמנם האיסקופה הינה רשות היחיד, כתירוץ הראשון, אך מדובר ב"אסקופה נדרסת'', כך שהרבה אנשים, ההולכים ברשות הרבים נכנסים גם לאסקופה (דורסים). במקרה זה יש ''ביזיון גדול'' אם הספר תורה יישאר כך, ולכן גם רבי יהודה (התנא) יסכים כי מותר להחזירו. לעומת זאת, במקרה שהספר נפל מן הגג, שם אין ביזיון כל כך גדול, רבי יהודה גוזר ואוסר להחזיר את הספר, אם אמנם נגע בארץ. 
 

מהו המסר

בתשובת רבה למדנו על חלוקה בין ''ביזיון גדול'' (ספר קודש הנופל מאסקופה נדרסת), לבין ''ביזיון קטן'' (ספר קודש הנופל מן הגג). אבחנה זו מלמדת אותנו, כי גם אם יש דבר לא טוב, כמו ביזיון ספר קודש, הרי שיש לשים לב לעוצמתו. לא נשים את כל הצד השלילי באותה קטגוריה. בהחלט ייתכן כי דבר מסוים ''אינו טוב'', אך עוצמתו ''לא כל כך נוראה''.
זו אבחנה חשובה מאוד לחיים, המלמדת אותנו לא לעשות הכללות גדולות מידי: אין לומר כי תופעה מסוימת הינה לא תקינה, ולכן בכל מקרה נפסול אותה. בהחלט יש לשים לב לעוצמתה ו"לדרגת השליליות" שלה, כדי להחליט כיצד לנהוג בכל מצב.
כלל זה נכון לגבי מצבים, אך נכון שבעתיים ביחס לאנשים. נשתדל מאוד לא "לקטלג" בן אדם, ולהוציא עליו תדמית מסוימת, שלאורה נתייחס אליו בהמשך. אדם יכול להתנהג במצב אחד באופן מסוים, אך במצב אחר, הדומה לו, באופן אחר. בנוסף, אנו מאמינים בתהליכי שינוי שאנשים עוברים, אם במסגרת ''חזרה בתשובה'', או בכל מסגרת אחרת.
מאוד קשה לשנות קטלוג (סטריאוטיפ) המיוחס לאדם. לכן כאמור, נשתדל מאוד להימנע מקטלוגם של אנשים, בכל מקום ובכל זמן.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]