חברות אמת / רפי זברגר

עירובין צא ע"א

הקדמה

למדנו בסופה של המשנה בתחילת הפרק, את דעתו של רבי שמעון:
רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות - רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:
לדעת רבי שמעון (בניגוד לדעת רבי מאיר וחכמים שהוזכרו לפניו במשנה) שלושת סוגי המקומות: גג, חצר וקרפף הינם סוג אחד לגבי טלטול מאחד לשני, ומותר לטלטל ביניהם ללא חשש. רבי שמעון מגביל את היתרו רק לכלים אשר שבתו בתוך המקומות הנ''ל בתחילת השבת, אבל אם העבירו כלי מהבית לאחד המקומות הנ''ל (למשל כלי שהועבר מבית לחצר) הרי אסור להמשיך ולטלטלו לרשות אחרת (בדוגמא הנ''ל: לאחר שהועבר הכלי מהבית לחצר, אין היתר לטלטלו לקרפף או לגג, ואף לא לחצר אחרת).
 

הנושא

נלמד מחלוקת אמורים בדעתו של רבי שמעון:
אמר רב: הלכה כרבי שמעון, והוא שלא עירבו. אבל עירבו – לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. ושמואל אמר: בין עירבו בין שלא עירבו.
רב קודם פוסק במחלוקת התנאים כדעתו של רבי שמעון, אך מסייג את דעתו רק למקרים שבני חצר לא עירבו לעצמם, ובכך אסור להם להוציא כלים מביתם לחצר. אבל, מוסיף רב, אם בני החצר עירבו, הרי שהם יכולים להוציא כלים מן הבית לחצרם, ואז יצא מצב שבחצר יהיו שני סוגי כלים: כלים שמותר להעבירם לחצר/גג/קרפף אחר (כלים ששבתו בחצר לפני שבת), וכלים אחרים שאסור לטלטלם לגג/קרפף/ חצר אחרת (כלים ששבתו בבית והועברו לחצר בשבת). ומכיוון שיש קושי להבדיל להפריד בין שני סוגי כלים אלו, יסבור רבי שמעון לדעת רב, כי במקרה זה (ערבו בני החצר לעצמם) אין היתר לטלטל בכלל מחצר זו, לחצר אחרת או לגג או לקרפף. 
שמואל חולק וסובר, כי אין לחשוש לכך, וגם אם בני החצר ערבו, והעבירו כלים מן הבית לחצר, יידעו להפריד בין כלים אלו האסורים בטלטול לחצר/גג/קרפף אחר, לבין כלים אשר שבתו בחצר לפני השבת, אותם מותר לטלטל לחצר/גג/קרפף אחר.
וכן אמר רבי יוחנן: מי לחשך? בין עירבו ובין שלא עירבו.
רבי יוחנן מסכים לדעתו של שמואל, כי רבי שמעון מתיר להעביר מחצר לגג/קרפף/חצר בין אם החצר עירבה לעצמה, ובין אם לא עירבה. יש הגורסים בדברי רבי יוחנן תמיהה על דברי רב בלשון ''מי לחשך''. מעין שאלה רטורית כלפי רב: מי לחש לך שזו אמנם דעת רבי שמעון? אני (רבי יוחנן) איני סובר כמותך, אלא כמו שמואל, שאין לסייג את דברי רבי שמעון, כאמור לעיל.
מתקיף לה רב חסדא לשמואל: ולרבי יוחנן, יאמרו שני כלים בחצר אחת - זה מותר וזה אסור?
''מתקיף'' רב חסדא את שיטת שמואל ורבי יוחנן, הסובר כמותו (נראה שזו תמיהה גדולה, ולא ממש ''התקפה''): באמת, אומר רב חסדא, סברת רב מאוד מובנת. שהרי יהיה קשה מאוד לאנשים להבדיל בין שני סוגי הכלים שיהיו בחצר, אם אמנם עירבו בני החצר לעצמם. יהיו כלים שאסור לטלטלם (הועברו מן הבית לחצר בשבת), וכאלו שמותר לטלטלם (שבתו בחצר כל השבת). ואיך אנשים ידעו להבדיל בין הכלים השונים? לכן, אומר רב חסדא, נראית סברת רב, כי רבי שמעון התיר רק במקרה ולא עירבו בני החצר לעצמם.
רבי שמעון לטעמיה דלא גזר, דתנן, אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה? לשלש חצירות הפתוחות זו לזו, ופתוחות לרשות הרבים, ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן, והן מותרות עמה, ושתי החיצונות אסורין זו עם זו, ולא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דהא חצר להא חצר, הכי נמי לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.
עונה הגמרא כי מצינו שרבי שמעון התיר במשנה אחרת (מ''ה:), במקרה שהיו שני סוגי כלים, אסורים בטלטול ומותרים בטלטול, ולא חשש ממצב זה והתירם. המשנה שם עוסקת בשלוש חצרות סמוכות, שהיו פתוחות אחת לשנייה, וגם לכל אחת מהן היה פתח לרשות הרבים. אם עירבו החיצונות עם האמצעית, אך בין שתי החיצונות לא היה עירוב. רבי שמעון פסק, כי מותר לכל בני חצר חיצונית לטלטל לחצר הפנימית, ובני החצר הפנימית מותרים לטלטול עם כל אחת מבני החצרות החיצוניים, אך אין היתר לבני חצר חיצונית אחת, להעביר לחצר חיצונית השנייה ולהיפך.
מצב זה יוצר מצב שבחצר האמצעית יהיו כלים ששבתו בחצר זו לפני שבת, ומותר לטלטלם לכל אחת מהחצרות החיצונות. אך יהיו גם כלים שהגיעו מחצר חיצונית אחת לחצר האמצעית, אותם יהיה אסור לטלטל לחצר החיצונית השנייה. למרות שיהיו שני סוגי כלים כאלו, לא חשש רבי שמעון והתיר לבני החצר הפנימית לטלטל כלים ששבתו בחצרם, לכל אחת מן החצרות החיצונות. מכאן לומדת הגמרא, כי אמנם רבי שמעון באמת לא חשש לבלבול, כמו שהובע לעיל ב''התקפה'' של רב חסדא לשיטת רב.
לאור תשובה זו מקשה הריטב''א על שיטת רב:
ואם תאמר: אם כן, תהוי הא מתני׳ תיובתא לרב, דקאמר הכא דרבי שמעון גזר?
משנה זו שלמדנו זה עתה, לכאורה סוברת כשיטת שמואל בהסבר רבי שמעון, וכיצד יסביר רב את המשנה?
ויש לומר: דאמר לך רב, דשאני התם דאשה בקיאה בכליה, וכלים דידה בכלים דחברתה לא מחלפא, ומידע ידעה דכלים מותרין עם חברתה לפי שערבה עמה, אבל לא בכלי דחיצונה שלא עירבה עם חברתה.
עונה הריטב''א כי במשנה של שלש חצרות, אשה בקיאה ומכירה את הכלים שלה, ביחס לכלים שהגיעו מאחת החצרות החיצוניות שערבו עמה ולכן לא תתבלבל. מה שאין כן בטלטול בין גגות, חצרות וקרפיפות, שם ניתן להתבלבל.  
 

מהו המסר

תשובת הריטב''א מלמדת אותנו כי אדם הנמצא בקשר טוב עם רעהו (כמו בני חצר אמצעית ביחס לבני שתי החצרות החיצוניות), מכיר ויודע לזהות את כלי החבר ביחס לכלים של עצמו. לעומת קושי בזיהוי של כלים שהגיעו לרשותנו, ללא הכרת בעליהם. 
אם ניישם הבדלה זו של הריטב''א גם למאפיינים חברתיים, הרי שנוכל לומר כי חברים טובים, מכירים ויודעים את כל ה''שטיקים והטריקים'' של חבריהם, ויודעים להבחין ולדעת מי עשה מה. הם יודעים ומכירים את אופיים והתנהגותם של חבריהם, ומזהים את דרכי פעולתם. זוהי ''חברות אמת'' אשר איננה מסתירה דעות ומחשבות אחד מרעהו, וגורמת לכל אחד להכיר ולדעת את ''הסיפור האישי" של החבר הטוב. 
מי יתן ונזכה לחברות אמת שכזו, כדברי יהושע בן פרחיה במסכת אבות (א', ו') ... וקנה לך חבר.  


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]