כיצד ייראה בעיני המתבונן / רפי זברגר

עירובין סג ע''ב - סד ע''א

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בפרק כי דיורו של גוי בחצר/מבוי אוסרת את הטלטול על כל בני אותה רשות. וכן למדנו כי ניתן לשכור את מקומו ובכך להתיר את הטלטול של בני החצר/המבוי. היום נלמד סיפור העוסק במצבים אלו. 
 

הנושא

ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק. אמרו ליה: אוגר לן רשותך. לא אוגר להו.
היה גוי שגר באותה מבוי עם יהודים, והם ביקשו לשכור ממנו את מקומו והוא סירב.
אתו אמרו ליה לאביי, אמר להו: זילו בטילו רשותייכו לגבי חד, הוה ליה יחיד במקום נכרי, ויחיד במקום נכרי לא אסר.
בני המבוי באו להתייעץ עם אביי כיצד לנהוג במקרה זה. הוא ייעץ להם ''טכניקה עוקפת''. שכל בני המבוי היהודים יבטלו את רשותם כלפי יהודי מסוים, ובכך בעצם יישאר רק יהודי אחד שהוא בעל כל הבתים הרשמי באותו מבוי. ולפי שיטת רבי אליעזר בן יעקב במשנה, אם יש רק יהודי אחר, לא גזרו חכמים את גזירת הגוי, ומותר לטלטל מן הבתים למבוי והפוך. (רש''י מקשה על עצה זו ומתרץ, לא נעמוד על כך במסגרת מאמר זה).
אמרו ליה: מידי הוא טעמא אלא דלא שכיח דדיירי, והכא הא קדיירי.
שאלו את אביי, כיצד תקנה זו יכולה להועיל. הרי למדנו את טעם התקנה של גוי הגר יחדיו עם יהודים - להמעיט כמה שיותר קשר עם גוי, ומכיוון שמציאות של גוי ויהודי אחד לא מצויה – לא גזרו חכמים את גזירתם. אם כן, במקרה שלנו היהודים הנוספים גרים בפועל באותו מבוי, וכיצד ביטול רשותם כלפי יהודי אחד, יכול להסיר את החשש הנ''ל?
אמר להו: כל בטולי רשותייהו גבי חד - מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
ענה להם אביי כי ביטול כללי של כלל הדיירים במבוי (למעט אחד) הוא דבר שאינו מצוי, שהרי בדרך כלל, הביטול מבוצע על ידי אחד הדיירים ששכח לערב עם כולם. אם כן, גם מציאות זו אינה שכיחה ומצויה, ולפי הכלל שחכמים אינם גוזרים בדבר שאינו שכיח, נאמר גם כאן, חכמים לא גזרו גזירת גוי, במציאות שאינה שכיחה. לכן, מותר לכולם לבטל את רשותם כלפי אחד מהם, ובכך להתיר להם לטלטל במבוי (לשיטת רבי אליעזר בן יעקב במשנה הראשונה).
אזל רב הונא בריה דרב יהושע, אמרה לשמעתא קמיה דרבא, אמר ליה: אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי!
רב הונא סיפר לרבא את עצתו של אביי, ורבא הקשה, שלפי זה אנשים שיבטלו את רשותם, ולא יעשו בפועל שיתופי מבואות, עלולים לשכוח דיני עירוב, ואז - אפילו אם לא יבטלו את רשותם, עלולים לבוא ולטלטל במבוי. 
דמערבי.
רב הונא מנסה להגן על עצת אביי ואומר לאור הערתו של רבא, כי יש לומר להם לעשות שיתוף מבוי, למרות שאותו שיתוף אינו מועיל הלכתית מאומה, רק כדי שלא ישכחו תורת עירוב. 
יאמרו: עירוב מועיל במקום נכרי.
דוחה רבא את העצה הנ''ל, בטענה שאם יעשו שיתופי מבואות, עלולים אנשים לחשוב כי מותר לעשות שיתוף מבוי עם גוי, והרי למדנו כי אין לעשות כך!
דמכרזינן.
ממשיך רב הונא ומנסה לפתור גם בעיה זו, ומציע שבני המבוי יכריזו בקול כי הם עושים שיתופי מבואות, למרות שאינו מועיל הלכתית, אלא אך ורק "לצורכי חינוך''.
אכרזתא לדרדקי?
ממשיך להקשות רבא גם על עצה זו ואומר כי הכרזה שכזאת יכולה להועיל רק לאנשים מבוגרים השומעים על ההכרזה. אך ילדים במבוי, אשר לא ישמעו על ההכרזה, יחשבו בטעות כי ניתן לעשות שיתופי מבואות עם גוי. 
לכן דוחה רבא את עצת אביי ונותן עצה אחרת לפתרון טלטול במבוי עם גוי המסרב להשכיר את מקומו לבני המבוי (לא נפרטה במסגרת מאמר זה).. 
 

מהו המסר

נלמד מספר מסרים עם עיקרון חינוכי דומה:
• במסגרת עצתו של אביי, הועלתה אפשרות של ביצוע שיתוף מבוי למרות שאינה מועילה הלכתית מאומה (שיתוף עם גוי שאינו משכיר את מקומו לבני המבוי אינה מועילה), אלא רק לצרכים חינוכיים - כדי שלא ישכחו תורת עירוב.
אנו לומדים מכך שלפעמים יש לעשות דברים שבאמת אינם מועילים בפועל, אלא רק כדי להסיר חששות של ''מה ילמדו מכך אנשים''.
• מנגד, הועלה חשש, כי גם אם אנו מכריזים ואומרים בפה מלא, כי אין משמעות הלכתית לשיתוף, וכל מטרתו היא ''לימוד חינוכי'', עדיין יש לחשוש לילדים אשר ''אינם קשובים להכרזות של גדולים'' והם יחשבו בטעות כי ניתן לשתף ביחד עם גוי, למרות שאינו משכיר את חלקו לבני מבוי היהודים.
לאור שתי תובנות אלו, נלמד כי על כל מעשה שאנו עושים, צריכים לחשוב היטב, כיצד ייראה בעיני המתבונן. כיצד ייראה בעיני האנשים המבוגרים, אך גם כיצד ייראו מעשינו בעיני ילדים קטנים, אשר כל הזמן מסתכלים ובוחנים את ''מעשי הגדולים'' ולומדים מהם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]