מהי הגדרת איסור ביזוי אוכלין?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין סד ע"ב
מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך מעכו לכזיב, והיה רבי אילעאי מהלך אחריו. מצא גלוסקין בדרך, אמר לו: אילעאי, טול גלוסקין מן הדרך.
ממעשה זה למדנו: "שאין מעבירין על האוכלין". איסור זה הוא חלק מהאיסור לבזות דברי מאכל, כפי שמסביר רש"י (בפירוש המיוחס לו למסכת תענית כ,ב) שהמבזה אוכל נראה "כבועט בטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולם".
רש"י מסביר ש"המוצא אוכלין בדרך - אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם", משמע שחייב להרים אותם מהקרקע, ולעומת זאת המאירי כותב שאסור לעבור עליהם ולדרסם, ומשמע מדבריו שאם אדם נזהר לא לעבור ולא לדרוך על האוכל אינו חייב להרימו מהקרקע.
ייתכן שרש"י סבור שהגדרת ביזוי האוכל כוללת אפילו ביזוי פסיבי, כגון התעלמות ואי נקיטת פעולה היכולה למנוע את מצב הבזיון של האוכל, ולעומת זאת המאירי סבור שאסור רק לבזות את האוכל בצורה אקטיבית, כגון לדרוס או לעבור עליו.
באופן דומה ניתן לבאר מחלוקת נוספת ביניהם (תענית שם), שרש"י סבור שלעולם אסור לתת מאכל אדם לבהמה, כי מעשה כזה של "בזבוז" דבר הראוי למאכל אדם הרי הוא מבזה את האוכל, גם אם בצורה פסיבית ועקיפה. לעומת זאת המאירי כותב שם שאם אין לו דבר אחר להאכיל לבהמה מותר לתת לה מאכל אדם, כי במצב כזה אין בכך ביזוי ישיר של האוכל, שהרי האדם עצמו נהנה בעקיפין מכך שבהמתו, שהיא רכושו, אוכלת ולא מתה.
