הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
עירובין סד ע"א
תלמוד בבלי עירובין סד, א:
"דאמר מרי בר רב הונא: לא יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו".
לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (ברכות ה, א):
"וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלו' ראש ולא מתוך דברים בטילים אלא מתוך דבר של תורה שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר ככה תשקע בבל לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחורבן בית המקדש חתם תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות והכתיב והיו דראון לכל בשר בגוי' היא עסיקינן והכתיב כי מאוס מאסתנו השיבינו תחת כי מאוס מאסתנו אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה ויהי המה הולכי' הלוך ודבר במה היו עוסקין רבי אחווא ביר' זעירא אמ' בקרית שמע היו עוסקין היך מה דאמ' אמר ודברת בם רבי יודה בן פזי אמר בבריאת עולם היו עוסקין הי כמה דאמ' בדבר ה' שמים נעשו רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר בנחמות ירוש' היו עוסקין כמה דאמר דברו על לב ירושלם ורבנן אמרין במרכבה היו עוסקין היך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש".
בירושלמי דבר הלכה הופך לדבר של תורה. ובפירוט הדברים, במיוחד בפגישתם האחרונה של אליהו ואלישע רואים שדבר של תורה פירושו דבר אגדה. התלמוד הירושלמי מעצים את נושא האגדה.
ואולי רעיון נוסף מהעמוד הבא (כיוון שנושא זה של פרידה מהחבר) מופיע גם במסכת ברכות
תלמוד בבלי מסכת עירובין סה, א:
"אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים, שנאמר ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם וגו".
הבבלי מדגיש את חשיבות הכוונה בתפילה. אדם צריך ג' ימים להתאושש מדרך ארוכה שעבר ולכן אל לו להתפלל.
הירושלמי מדגיש את נושא הכוונה וממש אוסר את התפילה ללא כוונה.
אולם לא רק זאת הוא ממשיך ואומר שגם תפילה מתוך צער היא תפילה אסורה. שמחה היא תנרי בסיסי לתפילה ראויה.
תלמוד ירושלמי ברכות ה, א:
"ר' ירמיה בשם ר' אבא הבא מן הדרך אסור להתפלל ומה טעם לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין רבי זריקן ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל לא מסתברא אלא מן הדין קריין לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין".
