"גמרא גמור זמורתא תהא"
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין ס ע"א
בכמה מקומות בש"ס נזכר הביטוי: "גמרא גמור זמורתא תהא". רש"י (ביצה כד,א) מסביר שהכוונה היא שיש ללמוד כל מה שאפשר, כדי שתהא הגמרא לזמר ושיר בפי הלומד אותה. במקום אחר (ע"ז לב,ב) מבאר רש"י שזוהי תמיהה: וכי אנחנו לומדים רק כדי שנוכל לשיר. משני הפירושים הללו משמע שבזמנם היו לומדים עם ניגון, וכן מבין את הביטוי הזה רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, פרשת משפטים) כפי שביארו התוספות (מגילה לב,א) שבזמן התלמוד היו שונים את המשנה עם מנגינה, ולכן נאמר שם שאין זה טוב לשנות בלא זמרה.
ביאור אחר לביטוי זה כתב נכדו של החתם סופר, הרב שמעון סופר (בספרו שיר מעון, על פרשת וזאת הברכה): "זמורתא" הוא מלשון זמירה, כפי שביאר הלבוש (סימן א) בשם ספר שערי אורה, שמזמורי תהלים נקראים מזמורים, מלשון מזמרה, כמו כלי החותך ומפנה את הדרך ומבריח את המקטרגים, ולכן אומרים לפני התפילה מזמורי תהלים, כדי שהדרך תהיה פנויה ממקטרגים ותתקבל התפילה. כל זה נובע מכח התורה שהיא התבלין שמנטרל את הכוחות הרעים.
על פי זה הוא מסביר: "גמרא גמור", מי שלומד גמרא מקיף את עצמו בכוחות השכינה, שהם: גבריאל, מיכאל, רפאל ואוריאל (ראשי תיבות: גמר"א, כפי שכתב אחיו של המהר"ל מפראג בספר החיים), וכתוצאה מכך: "זמורתא תהא", כלומר הוא מזמר ומחתך את כוחות הטומאה ומשמר ומציל אותו ואת העולם כולו מכל פגע ונגע רע.
