ר"ה יומא אריכתא - לחומרא או גם לקולא?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין לח ע"א
כאשר מניחים עירוב תחומין – האוכל צריך להיות קיים בזמן כניסת השבת או החג. ב"הלכה ברורה" מובא פסק ההלכה שבשני ימים טובים של גלויות, שכל אחד מהם הוא ספק יום טוב, יש צורך שהעירוב יהיה קיים בכניסת היום הראשון וכן בכניסת היום השני, אולם לגבי ראש השנה נראה מדברי הרמב"ם שדי בכך שהעירוב יהיה קיים בכניסת היום הראשון, כי שני הימים הם "יומא אריכתא". הראב"ד חולק על הרמב"ם וכותב ששני הימים של ראש השנה נחשבים כיום אחד ארוך רק לחומרא, כגון לעניין זה שאסור לבשל מהיום הראשון עבור היום השני, אבל לא להקל.
מהי שיטת הרמב"ם בעניין זה? המפרשים נחלקו בהבנת דבריו. לדעת המגיד משנה הרמב"ם אכן סבור ששני הימים של ראש השנה נחשבים כיום ארוך גם לקולא, וכך כותב גם הגר"א (ביאורו לסימן תקג ס"א) שלדעת הרמב"ם מותר לבשל מהיום הראשון של ראש השנה עבור היום השני. אולם המגן אברהם (סימן תטז סק"א) כותב שגם לשיטת הרמב"ם אסור לבשל ביום הראשון של ראש השנה עבור היום השני, כי הרי ידוע לנו שרק היום הראשון הוא יום טוב מן התורה, ומובן שאסור לבשל בו עבור יום שמן התורה הוא יום חול. הוא מסביר שדווקא לעניין עירוב ניתן להקל, כי בזה אומרים: ממה נפשך, אם היום השני הוא יום טוב – הרי זה המשך של היום הראשון ולכן די בכך שהעירוב היה קיים בכניסת היום הראשון, ואם היום השני הוא יום חול הרי שאין בכלל צורך בעירוב ביום זה, אבל לעניין בישול אי אפשר להקל ולבשל ביום הראשון, שהוא יום טוב מן התורה, עבור היום השני שמן התורה הוא יום חול.
