אישוש דברים חדשניים / רפי זברגר

עירובין יז ע"ב

הקדמה

נלמד את תחילת המשנה בריש הפרק השני של המסכת:
עושין פסין לביראות: ארבעה דיומדין, נראין כשמונה - דברי רבי יהודה.
המשנה מחדשת דין המאפשרת דליית מים מבאר אשר נמצא ברשות הרבים, אך הבאר עצמו מהווה רשות היחיד (עומקו יותר מעשרה טפחים, וגודלו יותר מארבעה טפחים על ארבעה טפחים). ללא תקנת חכמים אין היתר לדלות מים מרשות היחיד (באר) לכרמלית או לרשות הרבים, מסביבות הבאר. חכמים תיקנו כי ניתן לשים ארבעה עמודים כמו ברזלי זווית בצבא (בזנ''ט – ברזל זוויתי נטוי), בארבע פינות, כך שכל עמוד כזה, אשר פונה לשני כיוונים, נחשב כמו שני עמודים (דיומד בלשון המשנה – כמו שני (דיו) עמודין). ארבעה עמודים כפול שני כיוונים לכל אחד, נראה כמו שמונה עמודים.
רבי מאיר אומר: שמונה, נראין כשנים עשר. ארבעה דיומדים, וארבעה פשוטין.
רבי מאיר מוסיף על הארבעה עמודים (הנראים כמו שמונה) עוד ארבעה פסים ''פשוטין'' (לא עמוד זוויתי, אלא ''פשוט''), יחדיו מהווים כמו שנים עשר עמודים. 
 

הנושא

הגמרא שואלת שלוש פעמים על משנתנו אותה שאלה: האם נאמר כי משנתנו אינה כשיטת תנא מסוים?
1. לימא מתניתין דלא כחנניא, דתניא: עושין פסין לבור, וחבלין לשיירא, וחנניא אומר: חבלין לבור, אבל לא פסין.
ניסיון ראשון לומר כי משנתנו אינה כשיטת חנניה הפוסק בברייתא כי אין לשים פסים לבור, בניגוד למשנתנו הפוסקת כאמור, כי ניתן לשים פסים לבאר, כדי לאפשר דליית מים מן הבאר החוצה. 
אפילו תימא חנניא: בור לחוד, באר לחוד.
דוחה הגמרא את הניסיון ואומרת כי ניתן לומר שמשנתנו גם לפי חנניא, אלא שהוא דיבר על בור אשר יכול להתייבש, ולכן חנניה לא התיר לשים פסים מסביבו. אך ייתכן שחנניה יסכים למשנתנו המתירה לשים פסים לבאר, שהוא מקור מים איתן, גם בימות הקיץ החמים. 
איכא דאמרי: מדלא קתני חנניא אומר, עושין חבלין לבור ופסין לבאר, מכלל דלחנניא: לא שנא בור, ולא שנא באר - חבלין אין, פסין לא, לימא מתני' דלא כחנניא! אפילו תימא חנניא, למאי דקאמר תנא קמא - קא מהדר ליה. 
יש גרסה אחרת לשאלת הגמרא מהברייתא של חנניה: מלשון חנניה, אשר דיבר על חבלין לבור ופסין לבאר, מבינה הגמרא כי חנניה אינו מבדיל בין בור לבאר, ובשניהם – הותרו חבלים, ונאסרו הפסים, ואז לא כמו משנתנו (המתירה פסים). גם גרסה זו דוחה הגמרא, ואומרת כי ייתכן לומר כי חנניה התייחס לדברי תנא קמא לפניו, אבל באמת הוא סובר כי מותר לשים פסים לבאר, כמשנתנו.
2. לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא. דתנן: אחד באר הרבים, ובור הרבים, ובאר היחיד - עושין להן פסין. 
אבל בור היחיד - עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, דברי רבי עקיבא. ואילו הכא קתני, לביראות לביראות – אין, לבורות – לא.
ניסיון שני לומר כי משנתנו אינה כשיטת רבי עקיבא. הפעם הפער בין משנתנו לרבי עקיבא שהוא מקל יותר מהנאמר במשנתנו. הוא סובר כי ניתן לשים פסים גם לבור, ואילו במשנה שלנו הותרו הפסים רק לבארות. 
אפי' תימא רבי עקיבא, באר מים חיים דפסיקא ליה - לא שנא דרבים, ולא שנא דיחיד קתני. בור מכונסין דלא פסיקא ליה - לא קתני.
דוחה הגמרא ואומרת כי ייתכן שמשנתנו גם אליבא דרבי עקיבא. והסיבה שהיא לא נוקטת גם בור (אלא רק בארות), כיוון שבבאר הדין ''פשוט ואחיד'' בין באר יחיד ובין באר רבים – מותר לשים פסים, לעומת בור שמותר לשים פסים רק בבור רבים, והמשנה פירטה רק "דינים פשוטים''.
3. לימא מתניתין דלא כרבי יהודה בן בבא, דתנן: רבי יהודה בן בבא אומר - אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד. ואילו הכא קתני - לביראות לא שנא דרבים, ולא שנא דיחיד.
ניסיון שלישי ואחרון, להעמיד את המשנה שלא כרבי יהודה בן בבא, הפוסק כי מותר לשים פסים רק בבאר הרבים, ואצלנו במשנה לא חילקו בין באר יחיד לבאר רבים, בכל מקרה מותר לשים פסים. 
אפילו תימא רבי יהודה בן בבא, מאי ביראות - ביראות דעלמא. 
גם אפשרות זו דוחה הגמרא וטוענת כי ניתן לומר שמשנתנו גם אליבא דרבי יהודה. וכוונת משנתו במילה ''בארות'' מלשון "כלל הבארות", אך גם משנתנו פוסקת כי מותר לשים פסים רק בבאר רבים ולא בבאר יחיד, כרבי עקיבא.
 

מהו המסר

זוהי גמרא לא סטנדרטית, אשר נראה על פניו כי היא ''מחפשת'' תנאים (חכמי משנה) שאינם סוברים כמותה.
מדוע? מה כל כך מיוחד במשנה שלנו? ניתן לומר כי המשנה היא חידוש אחד גדול. ''ההמצאה'' של חכמים בדין דיומדין (ולפי רבי מאיר גם דיומדין וגם ''פשוטים'') הינה באמת משהו מיוחד. חכמים יצרו מנגנון חדש של הקפת מחיצה בתוך כרמלית או רשות הרבים, כך שאפילו אם יש רק ארבע פינות כאלו של דיומדין, למרות שהפרוץ מרובה על העומד, הרי כבר ניתן להוציא מהבור, שהוא רשות היחיד אל הכרמלית מסביב לבור.
החידוש הזה יכול להביא לשאלות, תמיהות ו''לפתיחת עיניים'' על חכמים. מניין לקחו חידוש או המצאה חדשה כזאת?
מניין אפשר לומר כי עמודים דקים יחסית, פותרים את כל בעיית טלטול מן הבור לסביבותיו?
לאור זאת, ייתכן כי הגמרא מנסה לבחון, אולי באמת חכמים גדולים, כמו חנניה, רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא לא סוברים כמו המשנה, ואז מתערער אצלנו הביטחון לגבי פתרון זה?
אך כאמור, הגמרא דוחה את כל השאלות, ומעמידה את המשנה גם לפי שלושת חכמים אלו.
נלמד מכאן מסר, כי ניתן, ואולי אף רצוי לומר ''דברים חדשניים'', שאינם מקובלים ואינם טריוויאליים, אך יש לאשש ולחזק אותם במקורות מהימנים וחשובים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]