הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

עירובין יט ע"א

מהי מלאכת שמים? תורה ולימודה או חינוך

מי הם הרשעים שבפסוק האחרון של ספר ישעיהו?

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יט עמוד א:
"אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה; עברי - אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקדוש ברוך הוא, עמק - שמעמיקין להם גיהנם, הבכא - שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה - שמצדיקין עליהם את הדין, ואומרים לפניו: רבונו של עולם יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת, ויפה תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים. איני? והאמר רבי שמעון בן לקיש: רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' שפשעו לא נאמר, אלא הפשעים - שפושעים והולכין לעולם! - לא קשיא; הא - בפושעי ישראל, הא - בפושעי עובדי כוכבים".

ישנו פסוק (תהלים פד, ז) ממנו משמע שרשעים שמקבלים את ענשם בגיהנום, סופם להצדיק עליהם את הדין. שואלת הגמרא והרי בפסוק האחרון בספר ישעיהו מובא שרשעים אפילו על פתחו של גיהנום אינם חוזרים בתשובה – הפושעים בי – שפושעים והולכים לעולם. והתשובה היא שהרשעים שמצדיקים את הדין הם פושעי ישראל, ואילו הפסוק בסוף ישעיהו מדבר על פושעי עכו"ם.

התלמוד הירושלמי גם הוא אינו יכול לקבל את ההנחה שהפסוק האחרון בספר ישעיהו מדבר על פושעי ישראל וגם הוא מעמיד פסוק זה בפושעי עכו"ם.

תלמוד ירושלמי ברכות ה, א:
"שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר ככה תשקע בבל לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחורבן בית המקדש חתם תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות והכתיב והיו דראון לכל בשר? בגוי' היא עסיקינן".

הירושלמי קובע שכל הנביאים סיימו בדברי שבח. לכן חייבים להסביר שהפושעים המופיעים הפסוק האחרון של ספר ישעיהו הם פושעים עכו"ם.

לכאורה עד כאן ישנה תמימות דעים בין שני התלמודים שהפסוק האחרון בספר ישעיהו מדבר ברשעי עכו"ם

מתברר שהדברים אינם מדויקים שכן סוגיית הבבלי מסתיימת בקושיה. מביאים פסוק שלאור מה שאמרנו הפושעים בי – שזה הווה מתמשך, היה צריך גם פסוק זה להיות הווה מתמשך, וזה בלתי אפשרי להסביר בפסוק הזה, אם כך בהחלט מסתבר שגם בפסוק האחרון בספר ישעיהו הפושעים בי, משמעותו היא בעבר שפשעו בי

תלמוד בבלי עירובין יט, א:
"מתקיף לה רב כהנא: השתא דאמרת הפשעים דפשעי ואזלי, אלא מעתה דכתיב המוציא והמעלה דמסיק ודמפיק הוא? אלא דאסיק ואפיק, הכי נמי: דפשעי הוא".

התלמוד הירושלמי אינו מרבה לתאר את אלו שלא מתנהגים כשורה בעם ישראל כרשעים.