גישור על בסיס איתן / רפי זברגר

עירובין ח ע"ב 

הקדמה

למדנו כי במבוי סתום ניתן לשים לחי או קורה כדי להתיר טלטול של ארבע אמות בתוך המבוי. היום נדון בדין החלק שנמצא תחת הקורה.
 

הנושא

איבעיא להו מהו להשתמש תחת הקורה? רב ורבי חייא ורבי יוחנן אמרו: מותר להשתמש תחת הקורה. שמואל ורבי שמעון בר רבי ורבי שמעון בן לקיש אמרו: אסור להשתמש תחת הקורה.
מחלוקת אמוראים האם מותר להשתמש תחת הקורה או לא. שלושה אמורים מתירים (רבי יוחנן בראשם), ושלושה אוסרים (ריש לקיש בראשם).
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר קורה משום היכר, ומר סבר קורה משום מחיצה?
מנסה הגמרא להסביר את שורש המחלוקת בטעם תקנת קורה: מי שמתיר סובר כי קורה משום היכר, וגם מתחת הקורה יש היכר. מי שאוסר סבור כי טעם קורה משום מחיצה, ואז נאמר כי ''חודה הפנימי יורד וסותם'' ולכן המחיצה כאילו קיימת בתחילת הקורה הקרובה למבוי, ולכן אין לטלטל מתחת לקורה. דוחה הגמרא הבנה זו בשני כיוונים. 
לא, דכולי עלמא קורה משום היכר, והכא בהא קמיפלגי: דמר סבר היכירא מלגיו, ומר סבר היכירא מלבר.
ניתן להסביר כי לפי כולם, קורה משום היכר. והמחלוקת בין האמוראים עבור מי נעשה ההיכר. האוסרים לטלטל מתחת לקורה סוברים כי ההיכר הוא לבני המבוי, ומכיוון שהם רואים את הצד הפנימי – אין לטלטל מתחת לקורה. המתירים לטלטל מתחת לקורה סבורים כי ההיכר הוא לבני רשות הרבים, שלא יחשבו כי מותר להם לטלטל כמו שמותר לטלטל לבני המבוי, ומכיוון שהם רואים את הצד החיצוני של הקורה – מותר לטלטל מתחת הקורה. 
ואיבעית אימא דכולי עלמא משום מחיצה, והכא בהא קמיפלגי: דמר סבר חודו הפנימי יורד וסותם, ומר סבר חודו החיצון יורד וסותם.
וכן ניתן להסביר כי כולם סוברים שדין קורה הוא משום מחיצה והמחלוקת של האמוראים, איזה צד של הקורה אנו רואים אותו ''יורד וסותם''. האוסרים בטלטול מתחת הקורה, סוברים כי "חודו הפנימי יורד וסותם", והמתירים סוברים כי ''חודו החיצוני יורד וסותם'' – לכן אין בעיה לטלטל מתחת הקורה. 
מסקנה: אין להוכיח מדין שימוש מתחת הקורה מהי סברתם לגבי הדיון האם קורה משום היכר או משום מחיצה. 
אמר רב חסדא: הכל מודים בבין לחיים שאסור.
רב חסדא מוסיף ואומר כי כל המחלוקת בין האמוראים הייתה רק בשימוש מתחת לקורה, אך בשימוש בצד של לחי - לפי כולם אסור. (הגמרא נוקטת לחיים במובן של מבואות המתוקנים בלחיים, אך הכוונה ללחי אחד).
בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ, והניח קורה על גביהן – מהו?
רמי בר חמא שואל את רב חסדא, על קורה ששמו אותה על יתידות מחוץ למבוי (הניחו שתי יתידות חיצוניות למבוי, ושמו עליהם את הקורה), האם קורה כזאת נחשבת כקורה ויכולה להתיר טלטול בתוך המבוי?
אמר ליה: לדברי המתיר – אסור, לדברי האוסר - מותר.
רב חסדא ענה לרמי בר חמא, כי דין זה תלוי במחלוקת האמוראים לעיל. אמוראים שהתירו לטלטל מתחת הקורה, כנראה בגלל ש''חודו החיצון יורד וסותם'', ובמקרה שלנו, חודו החיצון נמצא מחוץ למבוי, לכן אין קורה זו מתירה לטלטל במבוי. רש''י מעיר כאן, כי למרות שהמרחק בין ''חודו החיצון'' לכותל המבוי קטן משלושה טפחים, ולכאורה היה ניתן להתיר משום לבוד, אך קובע רש''י שאין דין לבוד אלא רק בין ''מחיצות ממש''. 
לעומת זאת, האוסרים לטלטל מתחת לקורה, סוברים ככל הנראה כי ''חודו הפנימי יורד וסותם'', ומכיוון שחודו הפנימי של קורה זו סמוכה לכותל המבוי – קורה זו מתירה לטלטל ארבע אמות לבני המבוי. 
רבא אמר: לדברי האוסר - נמי אסור, דבעינן קורה על גבי מבוי וליכא. 
רבא חולק על רב חסדא וסובר כי לפי כל דעות האמוראים אין קורה זו מתירה לטלטל בתוך המבוי. כיוון שגם לדעה שאסור לטלטל תחת הקורה בגלל ש''חודו הפנימי יורד וסותם'' הרי הקורה אינה יושבת על גבי כותל המבוי (למרות שממש סמוכה ודבוקה אליו). ומכיוון שכך, אין היכר לבני המבוי בקורה זו ואין היא מתירה לטלטל (כנראה רבא סובר כי קורה משום היכר ולא משום מחיצה (אור זרוע)). 
 

מהו המסר

מתוך הערתו של רש''י לעיל, כי אין דין לבוד אלא רק ''בין מחיצות ממש'' ניתן ללמוד אולי ללמוד מסר מעניין: דין לבוד בעצם מלמד אותנו, כי שני מרכיבים, אף שאינם מחוברים באופן מוחלט, אלא יש ביניהם ''פרצה'' קטנה, פחות משלשה טפחים, אנו רואים כאילו הם מחוברים יחדיו. ''המשמעות הפנימית'' של לבוד ביחס לקשרים בינאישיים הוא, כי אפילו שיש מרחק בין אנשים, אך המרחק אינו גדול, ניתן ורצוי לראות אותם ''כאילו הם מחוברים''. הפערים הקטנים לא יפרידו ביניהם ואנו ממשיכים לראותם כיחידה אחת שלמה. כל זה נכון אם יש ''מחיצה אמיתית'' בכל אחד מהצדדים. אם יש מרכיב בנוי וחשוב בפני עצמו, ורק המרחק יוצר פער מסוים ביניהם. אך אם יש ''רק קורה'' שהיא אינה מחיצה ממש, וכל מטרתה אינה אלא להיכר, במקרה כזה, גם מרחק קטן יכול להפריד. ובאנלוגיה לבני אדם: אם יש בסיס איתן לקשר בין האנשים, כמו כותל יציב ואיתן, אז ניתן לגשר על פערים, אך כשהבסיס רעוע מיסודו – יש קודם כל לבנותו, ורק לאחר מכן לגשר על פערים אלו ואחרים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]