מדוע לא כדאי לסמוך על העירוב?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין ו ע"ב

בגמרא אמר רבי יוחנן שמכיוון שדלתות ירושלים היו ננעלות לא הייתה העיר רשות הרבים. ב"בירור הלכה" תובא מחלוקת הראשונים מהו הדבר שמבטל את הגדרת המקום כרשות הרבים. לדעת רש"י ועוד ראשונים צריך שיהיו דלתות הננעלות בכל לילה, ואילו לדעת הרמב"ם די בכך שיהיו לעיר דלתות שראויות להינעל, ואז גם אם בפועל לא נועלים אותן בכל לילה אין זו רשות הרבים.

רבותינו האחרונים מסבירים שלדעת הרמב"ם מן התורה אין צורך בדלתות כדי לבטל מהעיר את הגדרתה כרשות הרבים, כי מספיק אפילו לעשות "צורת הפתח", אלא שמדרבנן גם לדעת הרמב"ם יש צורך בדלתות דווקא.

השולחן ערוך מביא את שתי הדעות, ומאופן הבאתן מבין בעל המשנה ברורה שמשמע שדעתו לפסוק כרש"י שצריך שבפועל יינעלו הדלתות כל לילה כדי שהמקום לא יהיה נחשב רשות הרבים, וכך סבורים רוב הפוסקים. ישנה חשיבות רבה לעניין זה, שכן העירוב המתיר לטלטל תקף רק במקום שאינו רשות הרבים.

על פי זה הוא כותב הביאור הלכה (סימן שסד ס"ב ד"ה ואחר) שראוי לבעל נפש לא לסמוך על העירוב, כי כמעט אין מצוי דבר כזה שיהיה מקום יישוב עם דלתות ננעלות כל לילה, וכדי שיהיה תוקף לעירוב צריך או לסמוך על דעת הרמב"ם שצורת הפתח מספיקה, שהיא דעת יחיד, או לחילופין צריך לסמוך על הדעה שמקום שאין בו 600,000 אנשים אינו רשות הרבים, ולכן אפשר לעשות בו עירוב, אולם גם על דעה זו חולקים הרבה ראשונים. לכן מסקנתו היא שאף שאין למחות ביד מי שמיקל לסמוך על העירוב, בעל נפש יחמיר לעצמו.