"היכר" או "מחיצה" בין קהילות
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין ה ע"א
אחד ההסברים למחלוקת בין אביי לרב יוסף הוא: האם הקורה שתיקנו חכמים כדי להתיר לטלטל במבוי נחשבת כמחיצה המפרידה בין רשות הרבים לבין המבוי, שהוא רשות היחיד, או שמטרת הקורה היא להיות רק סימן היכר בין רשות הרבים לבין המבוי. מובן שגם לפי הדעה ש"קורה משום מחיצה" אין זו מחיצה ממש, אלא שאנו רואים כאילו חודה החיצון יורד כלפי מטה וסותם את הפתח, אך בעצם זוהי מחיצה וירטואלית.
המבוי הוא רחוב שמבחינת הלכות שבת נחשב לרשות היחיד, רשות השייכת לקבוצה של אנשים הגרים באותו רחוב. הקורה היא היוצרת את ההבדל בינם לבין רשות הרבים.
ישנן קהילות שונות בעם ישראל, כל אחת עם הייחודיות שלה ועם הדבר המבדיל בינה לבין השאר, בין "רשות היחיד" של אותה קהילה לבין רשות הרבים של כלל ישראל. בין הקהילות השונות ישנן גישות שונות לגבי מהות ההפרדה בינם לבין השאר. יש הרואים את ההפרדה כ"מחיצה" המבדילה בינם לבין כל השאר. מאידך יש הרואים בהפרדה בינם לבין שאר העם רק "היכר", סימן כלשהו המבטא את הייחודיות שלהם, אך איננו חוצץ בינם לבין רשות הרבים.
על פי המדרש (ספרי פיסקה שמו) הגישה הנכונה היא הגישה ללא המחיצות: "יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות", ואכן להלכה נפסק ש"הקורה משום היכר עשויה" ולא משום מחיצה.
