קשר פנימי ועמוק / רפי זברגר

עירובין ג ע"ב - ד ע''א

הקדמה

בעקבות ההלכה שלמדנו במשנה הראשונה במסכת על גובה מכסימלי (לדעת תנא קמא) של קורה במבוי – לא יותר מעשרים אמה, דנו ארוכות בדף הקודם במידת ''אמה'' בתורה. האם מדובר באמה בת ששה טפחים או בת חמישה טפחים. האם מדובר ב''אמה עצובה'' (אמה הקטנה במעט מהאמה הרגילה) או ב''אמה שוחקת'' (אמה הגדולה במעט מהאמה הרגילה). דיון זה נמשך גם לדף שלנו. מתוך דיון זה עברה הגמרא לדון באופן כללי בנושא שיעורים בתורה:
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שיעורין, חציצין, ומחיצין - הלכה למשה מסיני 
רבי חייא קבע כי שלשה דברים לא נאמרו במפורש בתורה, אלא הינם הלכה למשה מסיני:
1. שיעורי תורה, כגון: ''כדי אכילת פרס'', זית, שעורה וכו' – שיעורין.
2. דיני חציצה במקווה – מחיצין. 
3. דיני גובה מחיצות הצריכות להיות עשרה טפחים – חציצין. 
על קביעתו הראשונה של רבי חייא מקשה הגמרא:
שיעורין דאורייתא הוא! דכתיב (דברים ח', ח'): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, ואמר רב חנן: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר.
רב חנן אמר כי הפסוק בפרשת עקב המפרט את שבעת המינים, בעצם מלמד אותנו את השיעורין בתורה. והגמרא מתחילה לפרט כיצד כל מין ומין משבעת המינים מלמד אותנו שיעור אחר:
1. חיטין – שיעור משך "אכילת פרס" לגבי הלכות רבות, הינו שיעור של אכילת חיטה ולא אכילת שעורה.
2. שעורה – עצם בגודל שעורה מטמא במגע ובמשא, אך לא בטומאת אוהל.
3. גפן – שיעור רביעית לגבי שתיית משקים בנושאים שונים. 
4. תאנה – שיעור גרוגרת תאנה להתחייב בהוצאה מרשות לרשות בשבת. 
5. רימון – לעניין טומאה וטהרה. כלי של בעל בית (ולא של אומן) מפסיק להיות כלי (ומפסיק להיטמא) רק אם הוא נשבר, ונעשה בו נקב הגדול משיעור רימון. 
6. זית – רוב שיעורי תורה הם בשיעור גודל זית. 
7. דבש (תמרים) – האוכל במזיד ביום כיפור בשיעור כותבת גסה (תמר גדול) מתחייב כרת. 
תשובת הגמרא לשאלה: ותיסברא שיעורין מיכתב כתיבי? אלא - הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי.
באמת שיעורין אלו אשר למדנו מהפסוק בפרשת עקב לא כתובים במפורש בתורה, אלא נלמדו מהלכה למשה מסיני, כדברי רבי חייא בשם ר. חכמים "הסמיכו" הלכות אלו על הפסוק הנ''ל בתורה.  

הנושא

ממשיכה הגמרא ושואלת על הקביעה השנייה של רבי חייא בשם רב, כי ''חציצין נאמרו למשה בסיני'' ואינם כתובים במפורש בתורה.
חציצין דאורייתא נינהו? דכתיב (ויקרא ט''ו, ט''ז): וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. - שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. בַּמַּיִם - במי מקוה. כָּל בְּשָׂרוֹ - מים שכל גופו עולה בהן.  וכמה הן? אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה – ארבעים סאה.
שואלת הגמרא: והרי גם שיעור חציצה בטבילה במקווה כתובה לכאורה בתורה. מן הפסוק בספר ויקרא, העוסק בטהרת גוף האדם במקווה, למדנו מספר הלכות טהרה:
1. מן המילים בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ למדנו כי אסור שיחצוץ כל דבר בין גופו של האדם הטובל, למי המקווה.
2. המילה בַּמַּיִם מלמדת אותנו כי אין צורך במי מעין נובעים, וניתן לטבול גם במי מכונסים במקום אחד. וגם למדנו כי צריך לטבול במי גשמים ולא במים שאובים. (נלמד מהדגש של האות בַּ).
3. המילים כָּל בְּשָׂרוֹ מלמד כי כמות המים צריכה להיות כזאת, שכל הגוף טובל בפעם אחת במים. חכמים שיערו כי גודל המקווה לצורך כך צריך להיות אמה על אמה בגובה שלש אמות, וכמות המים צריך להיות ארבעים סאה.
אם כך, מדוע אמר רבי חייא כי דין חציצה במקווה נלמד מהלכה למשה בסיני, והרי יש לכאורה פסוק מפורש בתורה, אשר מלמד אותנו הלכות אלו, כפי שלמדנו זה עתה בברייתא.
כי איצטריך הילכתא לשערו, וכדרבה בר רב הונא. דאמר רבה בר רב הונא: נימא אחת קשורה – חוצצת, שלש - אינן חוצצות. שתים - איני יודע.
עונה הגמרא כי הלכה למשה מסיני מוסיפה על הדין העקרוני של חציצה הנלמד מן הפסוק, רק בנושא ''חציצת שער'' כפי שלמדנו בדברי רבה בר רב הונא: אם שערה אחת קשורה – הרי זו חציצה ואין לטבול לפני שמתירים את הקשר. אם שלש שערות קשורות – אין הקשירה טובה כל כך, ולכן אינה מהווה חציצה. בשתי שערות – שאלה פתוחה.    

מהו המסר

הדין של ''חציצת שער'' בדברי רבה בר רב הונא ''מפתיע''. לכאורה היינו אומרים בדיוק הפוך: כאשר שלש שערות אגודות וקשורות זה בזה, לכאורה זה קשר חזק ומתקיים, והיינו אמורים לפסול מדין חציצה, וקשר של שערה אחת – ניתן היה לחשוב כי זהו ''קשר לא רציני'' ואינו חוצץ. אך הדין כאמור הפוך. דווקא קשר של שערה אחת – הוא הקשר החזק ובר קיימא, והקשר בין שלש שערות ''אינו מהודק מספיק'' ולכן אינו חוצץ.
ניתן ללמוד מכך מסר מעניין גם על קשרים בין בני אדם: אנו מכירים היטב, את האנשים אשר ''יוצרים קשרים עם כל העולם''. קשרים אלו בדרך כלל אינם חזקים ויציבים, אלא רק קשר "של שלום שלום'' ותו לא. קשר אחד, אבל חזק, עמוק, מחבר, יציב ופנימי שווה הרבה יותר מקשרים עם בני אדם רבים. הקשר בין בני זוג, מהווה מודל לקשר מעין זה. זהו קשר יציב וארוך טווח. קשר פנימי, עמוק המהווה גשר אמיתי ונכון בין שני בני אדם – בין איש לאשתו. .


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]