טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

וינאץ השקד זו קליבוסת – שקד

"גמרא. במאי עסקינן? גם מגבה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים, וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים. וינאץ השקד זו קליבוסת, ויסתבל החגב אלו עגבות, ותפר האביונה זו חמדה" (שבת, קנב ע"א).

פירוש: נאמר: "גם מגבוה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים. ומסבירים: "גם מגבה ייראו" כוונתו: שאפילו גבשושית קטנה שבדרך דומה עליו על הזקן, כהרי הרים, "וחתחתים בדרך" - בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים (פחדים) שמא ינזק או יפול בה. "וינאץ השקד" זו קליבוסת (עצם הירך) שמתבלטת מבשרו של הזקן. "ויסתבל החגב" בחילוף האותיות ח' וע' אלו עגבות שנעשות כבדות (סבל) "ותפר האביונה" - זו חמדה של תאות התשמיש המתבטלת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שקד מצוי        שם באנגלית: Almond         שם מדעי: Prunus dulcis

שם נרדף במקורות: שקד, לוז, לוזא, שגדא, לוזין, לוזיא        שמות בשפות אחרות: ערבית – לוז, לאוז


נושא מרכזי: מה פירוש הביטוי "וינאץ השקד"?

לריכוז המאמרים שנכתבו על השקד הקש/י כאן.

בקהלת אנו מוצאים תיאור של שלבי ההזדקנות עד ליום שבו הולך האדם לבית עולמו. בפרק יב (ה') נאמר: גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶֽחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים". מפרש רש"י: "וינאץ השקד - לשון הנצו הרמונים שהרי האל"ף לא נקראת בה. אמרו רבותינו: זו קליבוסת הנק"א בלעז שעצם הירך תקוע בה ובזקנותו בשרו כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט". ייתכן ובניגוד לרש"י המתייחס לבליטת הנץ הרי שהאבן עזרא מתייחס אולי לצבעו: "וינאץ השקד - אמרו שהוא מן עלתה נצה והענין השיבה". השיבה קשורה בתרבויות שונות לשיער לבן. על פי הסבר זה מובן טוב יותר הקשר בין הניצה והשקד משום שבדרך כלל פרחי השקד לבנים (תמונות 1-2).

לדעת י. פליקס (לאור פירושו של ע. לעף) חיי האדם הקצרים מודגמים בעזרת מחזורי החיים של השקד, החגב והצלף. ניצת השקד הלבנה ("וינאץ" - קרי: וינץ) מסמלת את הזקנה הקופצת על האדם ומתבטאת בהלבנת השיער ומתרחשת החל ממחצית ימיו. לאחר תקופת חיים קצרה נקבת החגב מתמלאת ביצים ("יסתבל החגב") מטילה אותם ומתה. האביונות בספרות חז"ל הם פירות שיח הצלף ומקור שמם הוא צורתם הדומה לחבית. "ותפר האביונה" הוא השלב בו נפתח פרי הצלף בחיבורי עלי השחלה והזרעים מתפזרים (תמונות 3-4). שלב זה מציין את סוף מחזור חיי הצלף משום שבסמוך לו מתייבש החלק העל אדמתי של השיח.
    

תמונה 1.  שקד מצוי -  בתמונה נראה עץ מזן מתוק בעל קליפה דקה		תמונה 2.  שקד מצוי

תמונה 3.  צלף סחוסי - אביונה לאחר פתיחתה		תמונה 4.  צלף סחוסי - אביונה סגורה ופתוחה   צילם: מורי חן

רשימת מקורות:

י. פליקס, עצי פרי למיניהם. צמחי התנ"ך וחז"ל (143-149).

לעיון נוסף:

ע. לונדון, מדוע לא נכלל השקד בשבעת המינים? מוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011. ראה כאן. 
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית'. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. פרק השקד. תשס"ט, לקריאה לחץ כאן.
באתר "צמח השדה": "שקד מצוי".
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.