הכנה ליום המוות / רפי זברגר

שבת קנג ע"א

הקדמה

הגמרא ממשיכה לדון עד מיהו ''בן העולם הבא'', וכיצד ניתן לדעת זאת. 
 

הנושא

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מהספדו של אדם ניכר, אם בן העולם הבא הוא אם לאו.
רב יהודה בשם רב אומר, כי ניתן לבחון את דרכו של אדם לפי ההספד שיספידו אותו לאחר מותו. אם יבוא ציבור גדול ומשמעותי, יבכה, יוריד עליו דמעות, ויספר בשבחו, הרי ניכר מכך שהיה אדם כשר בחיו, וממילא הוא בן העולם הבא. 
איני? והאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: אחים בהספידא דהתם קאימנא.
מקשה הגמרא על דברי רב יהודה: הכיצד אתה אומר בשם רב כי בכי הציבור וצער הציבור בהספד ''מעיד'' את כשרותו של אדם בחיו, והרי רב עצמו הורה לרב שמואל (אביו של רב יהודה) ''לחמם'' את האנשים שילוו את רב בדרכו האחרונה לבכי וצער. רב ציין בבקשתו זו לרב שמואל, שהוא עצמו ''יהיה נוכח'' באותו מעמד, כיוון שרוחו של המת מרחפת וקיימת כל עוד לא נקבר. אם אמנם נכונים דברי רב יהודה בשם רב, מדוע יהיה צורך ''לחמם'' את האנשים כדי שיבכו, הרי עצם ההספד אמור להביא את האנשים לבכי וצער. 
לא קשיא: הא דמחמו ליה ואחים, הא דמחמו ליה ולא אחים.
עונה רב תשובה מעניינת מאוד: גם בהספד על אדם כשר וישר, רגשות על אדם לא מגיעות מעצמן. המספיד בעצמו חייב לרגש, לבכות, ''לחמם'' את הציבור, ואז יצופו ויעלו גם לציבור הרגשות, הזכרונות, המחשבות הטובות, ויספרו בעצמם בשבחו של המת. אבל אם הציבור ''לא יתחמם'', גם אם מדובר באדם גדול וחשוב – התגובות תהיינה צוננות יותר. 
מוסיף רב יהודה ואומר כי ''באדם שאינו כשר'' לא יעזור גם החימום של המספיד. הציבור לא יתרגש, לא יגיע לידי בכי אמיתי, לא יבוא לשבח ולהלל את הנפטר, כיוון שדברים שאינם אמת, לא חודרים ללבותם של האנשים. 
אמר ליה אביי לרבה: כגון מר, דסנו ליה כולהו פומבדיתאי - מאן אחים הספידא?
לאחר דברים אלו, שואל אביי את רבה, שהיה מרא דאתרא בפומבדיתא: כיצד ניתן יהיה ''לחמם'' את הציבור בהספדך, והרי הציבור ''שונא'' את רבה, כיוון שהוא היה מוכיח אותם על מעשיהם הלא טובים. 
אמר ליה: מיסתיא את ורבה בר רב חנן.
ענה לו רבה: ''אסתפק'' בהספד שלך אביי (אחיינו של רבה) ושל רבה בר רב חנן. אנו רואים שלא תמיד רגשות ודעת הציבור מוכיחים את גדלותו של אדם, ולפעמים, יש להסתפק בהספדים של אנשים ישרים וגדולים, אף שלא ירגשו בפועל את הציבור כולו. 
בעא מניה רבי אלעזר מרב: איזהו בן העולם הבא?
שוב שואלים מהו ''המבחן'' לדעת האם אדם הוא בן העולם הבא. שתי תשובות ניתנו לשאלה:
אמר ליה (ישעיהו ל', כ''א): וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר: זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ, כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ. 
רב אשר דיבר לעיל, על בכי וצער הציבור השומע את ההספד, מוסיף ואומר גם, כי אם אנשים ישבחו ויהללו את דרכו של הנפטר בשיחות בין איש לרעהו, ויעודדו אחד את השני ללכת בדרכו – זהו ''סימן'' נוסף לכך שהנפטר היה אדם גדול וחשוב, והוא ''בן העולם הבא''. 
ר' חנינא אמר: כל שדעת רבותינו נוחה הימנו.
רבי חנינא חושב כי דעתם של קרובי אדם ומכיריו, אינם אובייקטיבים דיים, ולכן הוא מסייג ואומר: אם רבותיו מהללים ומשבחים את הנפטר, זו בוודאי עדות אמת לגדולתו של הנפטר, והוא ''בן העולם הבא''. 
בהמשך, דנה הגמרא כיצד יש לאדם להתכונן ליום המוות:
תנן התם, רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך.
רבי אליעזר אומר כי גם אדם חוטא בחיו, עליו לשוב בתשובה יום אחד לפני מותו, ותתקבל תשובתו ברצון. 
שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות?
מיד שאלוהו תלמידיו של רבי אליעזר, כיצד יכול אדם לדעת מתי הוא הולך למות, כדי לחזור בתשובה לפני מותו?
אמר להן: וכל שכן, ישוב היום - שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה.
התשובה היפה של רבי אליעזר: מתוך שאלתכם הטובה, יש להסיק מסקנה מעשית חשובה ביותר. באמת, אדם לא יכול לדעת מתי יגיע יום מותו. ולכן, עליו לחשוב כל יום, אולי זהו יומי האחרון, ולכן יחזור בתשובה. אדם אשר יחשוב מחשבות כאלו, ימצא את עצמו כל הזמן בדרך תשובה ועליה מתמדת. זו אמורה להיות שאיפה של כל בן אדם. 
ואף שלמה אמר בחוכמתו (קהלת ט', ח'): בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר.
מוסיף רבי אליעזר כי זו כוונת שלמה המלך בקהלת, שם נכתב כי בגדיו של אדם צריכים להיות נקיים בכל עת ובכל שעה. בגדיו של אדם הם המעשים והמחשבות שלו, ולכן עליו לשאוף לנקיותם בכל זמן וכל עשה. 
הגמרא מביאה משל לחיזוק הנושא, אשר לומדים ממנו כי מי שמתכונן כראוי, יבוא מוכן ומזומן (בכל רגע ''בגדיו נקיים'' ומעשיו נקיים וטהורים), ומי שחס וחלילה אינו מתכונן – ''יאכל'' אותה.
 

מהו המסר

1. גם אם אדם היה כשר ואפילו צדיק ו''גדול הדור'' כמו רב, הציבור אינו מגיע לסף התרגשות ובכי גבוה, אם לא ''מעוררים'' אותו לכך. רב, שהיה בדור המעבר בין התנאים והאמורים, ועליו נאמר ''תנא הוא ופליג'', כך שבכוחו לחלוק אפילו על תנאים, גם בהספדו, חייבים שהמספיד ''יחמם'' את הציבור, ירגש ויסחוף את הציבור לכדי בכי, צער ודברי שבח גדולים לנפטר.
נלמד מכך כי יש לעורר אדם לרגשות טובים. יש להשתדל לגרום לריגושים במועדים ובזמנים שונים, בצורות ובאופנים רבים. למשל, שבת הינה זמן מצוין לעורר את הנפש לדברים טובים. לעסוק בדברי תורה ואגדה. למלא את הנפש השוקקה ב''מים חיים'' של דברים טובים ומחשבות טובות. גם את זמן התפילה, שהוא מעשה יומיומי, יש להשתדל להעלות ולרומם על ידי מחשבות והרהורים טובים, וכן הלאה על זה הדרך.
2. הדרכתו של רבי אליעזר ''שוב יום אחד לפני מיתתך'' אמורה להיות לנו נר לרגלינו. להשתדל מאוד לעשות עוד ועוד מעשים טובים, לחשוב מחשבות טובות ונכונות, כך שבעז''ה, בגיל מאה ועשרים נוכל להגיע ולהיות ''בן העולם הבא''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]