איך הספיד הצל"ח את היערות דבש?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קנג ע"א
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא אם לאו.
הסביר החת"ס (תורת משה בראשית פרק ו) שאם המספידים בוכים ובאמת מצטערים על אותו אדם סימן הוא שהיה אדם נוח לבריות, וזהו סימן שהוא בן העולם הבא, כי כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו (אבות ג,י).
בחייו של ר' יהונתן אייבשיץ היו שחשדו בו שהוא מכת השבתאים. לאחר פטירתו הספיד אותו בעל הנודע ביהודה, ואמר שמכיוון שהייתה שנאה ביניהם בחייו, יהיו אנשים שיאמרו שלא ראוי שהוא יספידו לאחר מותו, אולם לגבי מצב זה נאמר הפסוק (יחזקאל כא,יא-יב): "וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב ...". כדי שלא יאמרו שהאנחה היא רק למראית עין אומר הנביא: "האנח בשברון מתנים", שיהיה ההספד כזה שיוצא מהלב שגורם ממש לשברון מתניים. והזהיר הנביא שיאנח ממש, וכדי שלא יעלה במחשבתו להיפך, שיאנח רק בינו לבין עצמו ולא בפני רבים פן יחשדוהו שעושה למראית עין, הזהיר הנביא: "ובמרירות תאנח לעיניהם". וממשיך הנביא ואומר: "והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח", שישאלו: הלא בחייו לא היית אוהבו, ועל מה אתה נאנח, "ואמרת על שמועה כי באה ונמס כל לב וגו'", כי מהספדו של אדם ניכרת מעלתו בשמים, וכיון שתכף לקול השמועה שנפטר ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל נתעוררו כל העם, זה ראיה על מעלת האיש הזה, וכי היה בו מדות טובות הרבה מאד. (דרושי צל"ח ל).
