לא יודע - אל תדבר / רפי זברגר

שבת קמה ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה בעמוד ב':
כל שבא בחמין מערב שבת - שורין אותו בחמין בשבת.
פוסקת המשנה על פי הכלל: ''אין בישול אחר בישול'', כי מותר להשרות מאכל שכבר נתבשל לפני שבת ("בא בחמין'') במים חמים בשבת. השריה נחשבת לבישול, אך אין בעייה הלכתית לבשל לאחר שכבר נתבשל המאכל לפני כן.
וכל שלא בא בחמין מערב שבת - מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין - שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:
ממשיכה המשנה ופוסקת, כי מאכל שלא בושל לפני שבת, מותר רק ''להדיח'' אותו בשבת (לשפוך עליו מים חמים) אך לא להשרות אותו במים חמים, כיוון שהדחה אינה מבשלת בשבת. מסייגת המשנה דין זה בשני מקרים: מליח ישן (דג שנמלח לפני זמן רב) וקולייס האספנין (דג טונה מאוד מלוח). שני הדגים הללו מלוחים מאוד, ונוהגים לשפוך עליהם מים חמים (הדחה) ובכך להכשירם לאכילה. מכיוון שכך, אסור להדיחם בשבת.  
 

הנושא

נלמד דין ודברים בין חכמים, שבסופם נתייחס לדין המשנה הנוגע לקולייס האיספנין. 
יתיב רבי חייא בר אבא, ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם.
ישבו ודנו שני חכמים (רבי חייא ורבי אסי) לפני רבם, רבי יוחנן שהיה מנומנם. רבי חייא שאל את רבי אסי מספר שאלות הקשורות להבדלים שיש בין בבל לארץ ישראל, ורבי אסי ענה לו. 
אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי: מפני מה עופות שבבבל שמנים? אמר ליה: כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן.
שאלה ראשונה: מדוע עופות בבבל שמנים יותר מעופות ארץ ישראל. רבי אסי חלק על הנחת היסוד ואמר לו: אם תלך לעזה, תראה עופות שמנים יותר..
מפני מה מועדים שבבבל שמחים? מפני שהן עניים.
שאלה שניה: מדוע בבבל אנשים שמחים יותר בחגים מאשר אנשי ארץ ישראל? ענה לו רבי אסי: כיוון שבבבל אנשים עניים יותר, וכל השנה אינם שמחים באוכל (שאין להם). ומכיוון שבחגים יש להם יותר אוכל – הם שמחים בכך. 
מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין? לפי שאינן בני תורה.
שאלה שלישית: מדוע תלמידי חכמים בבבל לבושים יותר יפה מתלמידי חכמים שבארץ ישראל. תשובת רבי אסי: מכיוון שתלמידי חכמים בבבל פחות ''בני תורה'' ולכן מתלבשים יפה כדי ''שיכבדו אותם'', לעומת חכמי ארץ ישראל הזוכים לכבוד מרוב חכמתם, ולא ''נדרשים'' ללבוש בגדים נאים כל כך כדי שיכבדו אותם. 
מפני מה עובדי כוכבים מזוהמים? מפני שאוכלין שקצים ורמשים.
שאלה אחרונה אשר על פניו לא קשורה ליחס שבין בבל לארץ ישראל: מפני מה עובדים כוכבים ''טמאים בנפשם'' (מזוהמים) יותר מבני ישראל. תשובה: מפני שאוכלים מאכלים טמאים (שקצים ורמשים) אשר ''מטמאים את נפשם''. 
איתער בהו רבי יוחנן, אמר להו: דרדקי, לא כך אמרתי לכם (משלי ז', ד'): אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך – אומרהו, ואם לאו - לא תאמרהו.
רבי יוחנן, תוך כדי נימנומו, שמע את הדוח שיח בין תלמידיו. התעורר והוכיח אותם, לאור פסוק במשלי. 
אמר להם, כי אין לומר דברים שלא בקיאים ולא יודעים אותם, כפי שנראה מהתשובות שנתנו לשאלות רבי חייא. 
אמרו ליה: ולימא לן מר איזה מהן.
לאור תוכחה זו, ביקשו רבי חייא ורבי אסי לשמוע "תשובות מהימנות'' לשאלות, מפיו של רבי יוחנן.
מפני מה עופות שבבבל שמנים? מפני שלא גלו. שנאמר (ירמיהו מ''ח, י''א): שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר.
על השאלה הראשונה הוא ענה תשובה (לא כמו רבי אסי אשר דחה את הנחת היסוד של השאלה) ואמר: אמנם עופות בבבל יותר שמנים, כי הם ''לא גלו'' מארצם כמו עופות ארץ ישראל. גלות משפיעה גם על העופות, אשר הופכים להיות רזים יותר. 
והכא, מנלן דגלו?
שואלים רבי חייא ורבי אסי את רבי יוחנן: מניין לנו שעופות ארץ ישראל גלו ביחד עם גולי בבל?
דתניא, רבי יהודה אומר: חמישים ושתיים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר (ירמיהו ט', ט'): עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ. בהמ"ה בגימטריא - חמשין ותרתין הוו.
מוכיח רבי יוחנן מתוך דברי רבי יהודה בברייתא, הלומד מפסוק בירמיהו. לומדים מאותו פסוק, כי בחמישים ושתיים שנות גלות בבל, לא היו בארץ ישראל אפילו עופות ובהמות. משמע – כולם גלו, כולל בעלי החיים והעופות. 
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: כולן חזרו, חוץ מקולייס האיספנין. דאמר רב: הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם, והאי - כיון דלא שריר שדריה, לא מצי סליק.
הנה הגענו לקטע שבעטיו הביאה הגמרא את כל הסיפור: רבי יעקב אמר בשם רבי יוחנן (אשר ראינו לעיל את דבריו), כי כל בעלי החיים, העופות והדגים חזרו לארץ ישראל, חוץ מדג קולייס האיספנין, שהכרנו במשנה, כיוון ש''שדרתו עדינה'', ולא היה מסוגל לשרוד את המעבר חזרה במים, מנהר פרת בבבל, לעין עיטם בארץ ישראל. 
הגמרא ממשיכה בהסברים של רבי יוחנן לשאלות רבי חייא בר אבא, וחלקן עוסקים ממש בנושאים הנוגעים לימים אלו של בין המיצרים וערב תשעה באב (תש''פ). מפאת קוצר היריעה לא נעסוק בהם במאמר זה.  
 

מהו המסר

למדנו עיקרון מאוד מאוד חשוב בתוכחתו של רבי יוחנן לתלמידיו: כשאין מה לומר – אין לדבר. אם יש שאלה שאנו לא יודעים מה התשובה, אין לומר הסברים ותשובות סתמיים. אנו מוצאים תופעה זו כל כך הרבה בדיונים, וויכוחים, דו שיח וכדו'. אנשים מביעים דעה, אפילו ביחס לעובדות, למרות שכלל אינם בקיאים בעובדות ודעתם ממש לא מוכחת ומוצקה. הם ''מרגישים צורך'' להביע דעה, ולכן מדברים.
אומר רבי יוחנן: אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך – אומרהו, ואם לאו - לא תאמרהו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]