מהי הייחודיות של סחיטת זיתים וענבים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קמד ע"א
בגמרא מבואר שמן התורה איסור סחיטת פירות בשבת חל רק על סחיטה של זיתים או ענבים, אולם סחיטת כל הפירות האחרים אסורה רק מדרבנן. עוד מבואר שמותר לסחוט אפילו זיתים או ענבים לתוך אוכל, משום שמשקה הבא לתוך אוכל דינו כאוכל והרי זה כמי שמפריד אוכל מתוך אוכל אחר, ולא דומה לסוחט משקה מתוך פרי.
חכם אחד רצה להסביר שהסיבה שבגללה רק מי שסוחט זיתים או ענבים חייב מן התורה, היא משום שהאיסור מן התורה חל על מלאכה שיש בה תיקון, כמו בישול, שמשביח את המאכל, לכן דווקא בזיתים וענבים, שהמשקה היוצא מהם נחשב משובח יותר מהפרי המקורי – יש חיוב על סחיטתם מן התורה, מה שאין כן בפירות אחרים שהמיץ היוצא מהם נחשב כסתם נוזל.
אולם הגרצ"פ פראנק זצ"ל (הר צבי, ט"ל הרים, דש סימן ג) כתב לו שהסבר זה אינו נכון, שהרי אילו היה הדבר כן היה צריך להיות חייב גם מי שסוחט את הזיתים או הענבים לתוך אוכל, שהרי גם פעולה זו משביחה את המאכל.
לכן הסביר הגרצ"פ פראנק שההבדל הוא שהמשקה היוצא מזיתים וענבים נקרא אכן משקה, אולם הנוזל היוצא מפירות אחרים אינו נחשב כלל משקה, אלא כדברי הגמרא במסכת ברכות (לח,א) לגבי הסילאן היוצא מהתמרים שאינו נחשב משקה אלא "זיעא בעלמא". וכך אכן נפסק בשולחן ערוך בהלכות ברכת הפירות (סימן רב סעיף ח): "דבש הזב מהתמרים, מברך עליו שהכל. וכן על משקין היוצאין מכל מיני פירות, חוץ מזיתים וענבים, מברך: שהכל".
