מנוחה אמיתית / רפי זברגר

שבת קלז ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה הראשונה בדף, הדנה בקיום מצוות מילה שלא בזמנה, בטעות. 
מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת - חייב.
אדם מל בשבת בטעות, את התינוק שימלאו לו שמונה ימים רק ביום ראשון, לפי כולם (בגרסה) זו, מתחייב חטאת, כיוון ש"טרם הגיע זמן המצווה", ולכן עבר עבירה (אב מלאכה ''חובל'' או גם אבות מלאכה נוספים) בשוגג בשבת. 
אחד למול בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, רבי אליעזר - מחייב חטאת, ורבי יהושע - פוטר:
ממשיכה המשנה ודנה במקרה והטעות הייתה הפוכה, ומלו בשבת בטעות, את התינוק שכבר מלאו לו שמונה ימים ביום שישי, ואמנם יש מצווה למולו, אך אם לא מלים ביום השמיני אינו דוחה את השבת. במקרה זה באנו למחלוקת תנאים: רבי אליעזר מחייב חטאת גם במקרה זה, למרות שקיים את המצווה, אך כיוון שנאסר לעשותה בשבת – מתחייב עליה חטאת. רבי יהושע פוטר, למרות שלכתחילה היה אסור למול בשבת, כיוון שבדיעבד נתקיימה מצוות מילה ("טעה בדבר מצווה") – פטור. 
 

הנושא

ישנם בגמרא שלוש אוקימתות להעמיד את הדינים במשנה, אנו נתמקד באוקימתא השלישית:
תני ר' חייא, אומר היה רבי מאיר: לא נחלקו רבי אלעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - שהוא חייב.
ברייתא של רבי חייא גורסת במשנה באופן שונה מגרסתנו, וסוברת כי במקרה שמלו בשבת תינוק שהיה צריך למולו ביום שישי, למרות "שנתקיימה מצוותו" – לפי כולם מתחייב חטאת, כיוון שאין היתר למולו בשבת. 
על מה נחלקו? על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל של אחר השבת בשבת, שרבי אליעזר - מחייב חטאת, ורבי יהושע - פוטר.
מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע דווקא במקרה שמלו בשבת תינוק טרם זמנו (צריך למולו ביום ראשון) רבי אליעזר עדיין מחייב, אך רבי יהושע פוטר. מיד הגמרא תמהה על שיטת רבי יהושע:
השתא רבי יהושע, סיפא, דלא קא עביד מצוה – פוטר, רישא, דקא עביד מצוה - מחייב?
שואלת הגמרא: כיצד ייתכן כי רבי יהושע פוטר בסיפא, במקרה שעדיין לא מקיים מצוותו, ולכן לכאורה יש יותר מקום לחייבו, ולעומת זאת מחייב ברישא, כאשר כבר מקיים מצוותו, ומל תינוק בין תשעה ימים?
אמרי דבי רבי ינאי, רישא - כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת - דלא ניתנה שבת לידחות. סיפא - ניתנה שבת לידחות.
עד עתה לא התייחסנו לסדר המילה בין שני התינוקות העומדים למילה. בבית המדרש של רבי ינאי מתייחסים לכך ומעמידים את הרישא, במקרה שמל ביום שישי, את התינוק שהיה צריך למול בשבת (הקדים מצוותו), ובשבת שלאחריה בעצם לא עומדת בפניו אף מצווה. שהרי, את התינוק שהיה צריך למול בשבת, כבר מלו. את התינוק שהיה צריך למול ביום שישי – אין היתר למול בשבת. מצב זה מוגדר כ''לא ניתנה שבת להידחות'' ולכן מתחייבים לפי כולם. לעומת זאת, מסבירים תלמידי רבי חייא, כי הסיפא מוגדרת כמצב ש''ניתנה שבת להידחות'', שהרי את התינוק שיש למול בשבת, מצווה למולו בו ביום. לכן סובר רבי יהושע, כי גם אם מלו בטעות את התינוק שיש למולו רק ביום ראשון, פטורים מחטאת, כיוון שכאמור ''ניתנה שבת להידחות''. 
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: רישא נמי - ניתנה שבת לידחות לגבי תינוקות דעלמא?
שואל רב אשי את רב כהנא, גם לפי הסברם של חכמי בית המדרש של רבי חייא עדיין קשה לכאורה. שהרי גם ברישא, כאשר מל ביום שישי את התינוק שהיה צריך למולו בערב שבת, ניתן עדיין להגדיר את המצוות ''ניתנה שבת להידחות'', שהרי אם יהיו תינוקות אחרים שיגיע יום שמיני ללידתם ביום שבת זה, יהיה מצווה למול אותם, ומכיוון שכך לכאורה ''שבת ניתנה להידחות''. 
להאי גברא - מיהא לא איתיהיב:
עונה רב כהנא: אמנם נכון, לגבי תינוקות אחרים ייתכן שהשבת תידחה. אך לגבי אותו מוהל, כאשר עומדים לפניו רק שני תינוקות, אם קדם ומל את של שבת ביום שישי, הרי שלגביו, באותה שבת כבר ''לא ניתנה שבת להידחות''. 
 

מהו המסר

המושג ''ניתנה/לא ניתנה שבת להידחות'' בעצם מגדיר לנו מצב פסיכולוגי מעניין. אם כבר מל ביום שישי את התינוק של שבת, הרי שהוא נכנס כביכול למצב של ''אין לי כרגע מה לעשות בשבת'' (שהרי את התינוק שיש למולו ביום שישי, אסור למול בשבת) - ''מצב של מנוחה'' כך שאין מטלה (של מצוות מילה) שיש לעשותה ביום שבת.
מצב זה, של תחושות והרגשות כי כל המלאכה נעשתה, ואין להיות טרודים בשבת במחשבות של: מה עדיין נשאר לעשות? אילו מטלות עלי עדיין לבצע? וכדו', מזכיר לנו את מדרש מכילתא, המצוטט בפירוש רש''י על הפסוק (שמות, כ', ח'): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ - " כשתבוא שבת - יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה.
המדרש בעצם אומר לנו להיכנס בשבת למצב של מנוחה אמיתית. למצב שבו כביכול האדם מרגיש כי נעשתה כל מלאכתו, אין לו ''שום מטלה העומדת על הראש'', אין לו דאגות פרנסה וכדו' – הכול עשוי ומוכן, ואני כל כולי ''מתייחד עם השבת''. זו גם התחושה במצב ש''לא ניתנה שבת להידחות'' – גם לגבי מצוות מילה, שבאופן עקרוני ניתן וצריך לקיימה בשבת, אם כבר קיים את המילה של תינוק אחד ביום שישי – אין לו עליו, אפילו ''עול של מצוות מילה'' בשבת.
מי יתן ונגיע לשבתות קודש, בתחושות אלו של יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]