סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים – חצב מצוי

 

"תנו רבנן: מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. אמר ליה רבי נתן: אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין'" (שבת, קכח ע"א).


שם עברי: חצב מצוי   שם באנגלית:Sea Squill, Sea onion   שם מדעי: Urginea maritima

שמות נרדפים במקורות: חצוב, חצובא


נושא מרכזי: מה מאפיין את החצב כמזון לצבאים?
 

על החצב במקורות ועל השימוש בו לסימון גבולות ראו במאמר "המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר" (בבא בתרא, נו ע"א).
 
 

קביעת הברייתא שהחצב מותר בטילטול אך ורק משום שהוא מזון לצבאים מעידה על כך שאין הוא ראוי למאכל על ידי בהמות וחיות הבית האחרות. חלקו של החצב כמזון לצבאים מופיע גם במדרש: "ואתה קח לך וגו' ר' אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה תני משום רבי נחמיה רוב מכנסו דבילה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכית לנעמיות" (מדרש רבה בראשית ל"א י"ד). המדרש עוסק במזון שהכניס נח לתיבה עבור בעלי החיים השונים. קיימת הקבלה רבה בין המדרש והגמרא במזונות ובעלי החיים להם הם מיועדים. חצב – צבאים, זכוכית – נעמית, זמורות – פילים. ההיתר לטלטל חצב עבור צבאים מבוסס על כך שהצבאים הם חיות בית בניגוד למוכר לנו היום שבו הצבי הוא חיית בר שאיננה חיה במשכנות אדם. אכן בעבר היה מקובל לגדל את הצבי בבית לפחות במשך תקופות קצרות מלכידתו או קנייתו ועד למועד השחיטה.

תצפיות שבדקו את תפריט הצבאים בצפון הארץ מצאו שהוא משתנה במהלך השנה. במהלך החורף הצבאים ניזונים בעיקר מעשבים ממשפחת הדגניים ומאוחר יותר באביב מצמחים רחבי עלים. בקיץ כאשר המזון הירוק נדיר הצבאים ניזונים משיזף השיח - שיח נמוך נפוץ. בסתיו ותחילת החורף הם ניזונים מיבלית מצויה שהיא עשב עשב שוטה נפוץ בשדות, בלוטי אלונים. בתקופה זו אין כמעט צמח שהם אינם אוכלים ואפילו צמחים הידועים כצמחים רעילים הנדחים על ידי רוב בעלי החיים הצמחונים. קבוצת מינים זו כוללת את הסולניים, הרדוף הנחלים (ראו במאמר "ואימא הירדוף? דומיא דמצה"), חצב ואפילו עלי תאנה המכילים שרף צורב. מחקר אחר הראה שבאופן תיאורטי עדרי צאן ובקר אינם מהווים גורם מגביל לתפוצת צבאים. מיני הצמחים מהם ניזונים הצבאים שונים מאלו המועדפים על כבשים ועזים. צבאים יכולים לאכול באופן קבוע צמחים רעילים לכבשים. התחרות בין הקבוצות היא רק על מי שתייה.

אמנם הצבאים עמידים יחסית לרעל החצב אך מתצפיות ניתן ללמוד שהצבאים ניזונים מעליו עם בקיעתם בעונת החורף מהקרקע. ייתכן שבשלב זה העלים הצעירים עדיין לא הספיקו לסנטז ריכוזים גבוהים של הרעלים השונים. בסוף העונה עם התייבשות העלים הם ראויים למאכל לקשת רחבה יותר של בעלי חיים משום שהרעלים כבר התפרקו.
 

החצב כצמח רעיל 

החצב שימש כרעל וכצמח תרופה (בהרבה מקרים שימשו בעולם העתיק, ולמעשה גם בימינו, רעלים בריכוז נמוך כתרופות). התרכובות הפעילות העיקריות בחצב הן גליקוזידים לבביים. הצמח עשוי להכיל עד 3% מתרכובות אלו כאשר החשובה שבהן היא התרכובת Scilliroside. התרכובות הרעילות נמצאות בכל חלקי החצב אבל מרוכזות באופן מיוחד בבצל (בעיקר בליבה) ובשורשים. שיא הרעילות הוא במהלך תרדמת הקיץ ובזמן הפריחה ויצירת הפירות.

החצב מקובל כצמח ממנו מפיקים רעל להשמדת חולדות. התרכובת המשמשת להרעלה נקראת Scilliroside. רעל זה כמעט איננו מסכן חיות בית משום שהן נמנעות ממזון המכיל אותו בגלל טעמו או שהן מקיאות אותו במקרה ואכלו אותו. יעילות הרעל נגד מכרסמים נובעת מכך שהם חסרים את מנגנון ההקאה. לצורך השמדת מכרסמים אוספים בצלים בקיץ וחותכים אותם לפרוסות ומייבשים אותם. את הפרוסות טוחנים לאבקה ומוסיפים אותה לפתיונות חולדות. החצב הוכנס לקליפורניה כגידול חקלאי לצורך ייצור רעל לחולדות. האקלים הים-תיכוני של מדינה זו מתאים לגידול החצב.

החצב שימש כצמח תרופה כבר בעת העתיקה. הדבר מופיע כבר בפפירוס אברס מהמאה ה – 16 לפנה"ס ונחשב לאחד מכתבי הרפואה העתיקים ביותר של מצרים העתיקה. פיתגורס כתב על החצב במאה ה- 6 לפנה"ס. היפוקרטס השתמש בחצב לטיפול בצהבת, פירכוס וקצרת. גם תיאופרסטוס הכיר את הצמח. השימוש העיקרי בו היה לטיפול בבצקת משום שעודד השתנה בעזרת הגליקוזידים. תמיסה של חומץ וחצב היתה תרופה נפוצה במשך מאות שנים. השתמשו בו לשיחרור דרכי הנשימה מעודפי ריר.

העובדה שאכן הצבאים עמידים לרעל החצב מהווה נדבך נוסף בבניית מערכת ההוכחות לכך שאכן אנחנו מזהים כראוי את החצב בעברית המתחדשת.
 

           

תמונה 1.  חצב מצוי – עמודי פריחה.    צילמה: תהילה רענן

  תמונה 2. חצב מצוי - עלי הכותרת מסודרים בשתי "קומות" ובכל קומה שלושה עלים.

    

           
תמונה 3.  חצב מצוי – בצלים שנחשפו בגלל סחף קרקע   תמונה 4.  חצב מצוי - בצלצולים

  

הרחבה

החצב לא מוזכר במקרא אך מופיע פעמים רבות בספרות חז"ל. מקור השם חצב קשור אולי לפעולת החציבה שהוא מבצע הן בעת בקיעת העלים את הקרקע היבשה והקשה, שמעל הבצל, והן החציבה של השורשים לעומק דרך סדקי סלע צרים והרחבתם. במשנה במסכת כלאים (פ"א מ"ה) נאמר: "אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו". מפרש רע"ב: "החצוב - מין ירק ששרשיו יורדים בעומק הארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולכאן, ובו תיחם יהושע את הארץ". "מקירו - מלשון קור שתהא התאנה מקררת החצוב שהוא חם ביותר. פירוש אחר שתהיה עליו לצל לשון קורה". לשני פירושי רע"ב ניתן גם להוסיף את האפשרות שהנחת הייחור בתוך החצב ורעליו מגינה על הייחור מזיהומים שונים כמו פטריות.
 

ביולוגיה

תפוצת החצב המצוי משתרעת בארצות הים - התיכון. הוא נפוץ בכל חלקי הארץ בשטחים פתוחים וגדל באוכלוסיות גדולות הפזורות באקראי. צורת פיזור הצמחים בשטחים המאוכלסים מלמדת שדרך הרבייה העיקרית היא וגטטיבית (לא מינית) על ידי חלוקת הבצלים דבר הגורם להופעת הפרטים במקבצים צפופים.

הסוג חצב מונה כ – 100 מינים ים תיכונייים ואפריקאיים והוא נכלל בסדרת השושנאים. זו אחת המשפחות הגדולות בעולם הצמחים ומונה כ - 250 סוגים ובהם כ – 4,000 מינים. רבים מבני המשפחה הם גיאופיטים.(1) בארץ מיוצגת המשפחה על-ידי 20 סוגים המונים כ - 100 מינים. למשפחה זו שייכים בצל הגינה, השום, הצבעוני ועוד. לרוב הגבעול חסר עלים והם מרוכזים בבסיס הצמח במבנה הנקרא שושנת עלים. תבנית הפרח האופיינית היא: פרח נכון (סימטרי), דו-מיני, בעל 5 דורים (דור – קומת איברים) שבכל אחד מהם 3 איברים. 2 דורים של עלי כותרת, 2 דורי אבקנים ודור של 3 עלי שחלה הבונים את השחלה. השחלה עילית(2) ומחולקת ל – 3 מגורות ("תאים") (תמונה 6). הפרי הלקט (פרי יבש בצורת קופסית). בפרי היבש ניתן לראות היטב שמוצאו מ – 3 עלים (תמונה 7)ורק לעיתים רחוקות הוא ענבה.(3) הרבייה השכיחה היא רבייה וגטטיבית (רבייה אל מינית) בעזרת חלוקת האיברים התת קרקעיים. בעקבות פגיעה בבצל, למשל על ידי חריש, חלה חלוקה נמרצת לבצלי משנה.

אופיינית למשפחת השושניים התפתחות תאים המכילים אוכסלט הסידן,(4) בעיקר כגבישים דמויי מחטים, הן בעלים והן באברי האגירה התת-אדמתיים.

גבישים אלו פועלים במשולב עם רעילים שונים כמו צורות שונות של ספונינים(5) ואלקלואידים(6) העשירים בחומרים סטרואידיים וכן גליקוזידים המשפיעים על שריר הלב. השילוב של מחטי אוכסלט הסידן הפוצעים את קיבת בעל החיים ומאפשרים חדירה נוחה של רעלים מגן באופן יעיל על אברי האגירה העשירים במזון מפני שיני בעלי חיים. יש מעט בעלי חיים הניזונים מצמחים אלו ובעיקר לאחר התייבשות העלים והתפרקות הרעלים. בצלו של החצב הוא הגדול בבצלי הצמחים הגדלים בארץ. קוטרו עד 20 ס"מ. גלדיו החיצוניים קשקשיים ומסודרים כרעפים. מדי שנה מתרוקנים הגלדים החיצוניים והופכים לקליפות, ואילו בסיסי - העלים היוצאים ממרכז הבצל מתמלאים והופכים לגלדים(7) חדשים. איבר אגירה גדול זה, שהיה עלול להיות מאכל מבוקש על ידי בעלי חיים מוגן על ידי מנגנוני הרעל שתארנו לעיל. מבצלי החצב ניתן להכין רעל להשמדת מכרסמים ותרופות שונות. במינון קטן ניתן להשתמש בתרכובות המופקות מהחצב לטיפול במחלות לב מסויימות. 
 

תמונה 5. חצב מצוי – עלים מבצבצים. עמוד הפריחה כבר התייבש ונשבר.
 

               
תמונה 6.  חצב – הלקטים לפני ההבשלה.   תמונה 7.  חצב – הלקטים יבשים לקראת פיזור הזרעים.

  



(1) צמחים בעלי איבר אגירה תת קרקעי שחלקם העל קרקעי פעיל רק בחלק מהשנה ולאחר מכן מתייבש.
(2) נקודת חיבור עלי הכותרת לגבעול היא מתחת לשחלה.
(3) ענבה הוא שם כולל לפירות עסיסיים המכילים יותר מזרע אחד בעלי ציפה דקה וגמישה.
(4) אוקסלט הסידן הוא תרכובת הנוצרת מקשר בין יוני סידן וחומצה אוקסלית. חומצה אוקסלית היא חומצה חזקה הנוצרת בצמחים כמו החמציץ. בשל הקישור היעיל של החומר ליוני סידן צריכה גבוהה של חומצה אוקסלית במזון עשויה לגרום חוסר בסידן. ה"אבנים" בכליות הן לעיתים קרובות אוקסלט הסידן.
(5) ספונינים ¬ הם קבוצה של גליקוזידים (הגליקוזידים ¬ הם תרכובות של סוכר, בדרך כלל גלוקוז, וחומר לא סוכרי בעל קבוצה הידרוכסילית OH הנקרא אגליקון) היוצרים קצף במגע עם מים "דמויי סבון". רובם רעילים לאדם משום שהם גורמים להתפוצצות כדוריות הדם האדומות "המוליזה" ויציאת ההמוגלובין שבתוכן החוצה. ברפואה הם משמשים רק למחלות של דרכי הנשימה. כמובן במינון ובדרכים שלא יפגעו בכדוריות הדם האדומות.
(6) האלקלואידים ¬ הם חומרי הרפואה הנפוצים ביותר בצמחי הרפואה. אלה הן תרכובות אורגניות המכילות חנקן ובעלות תגובה בסיסית. הם נוצרים כמוצרי לוואי במהלך ייצור החלבונים בגוף. כולם נהרסים בחום. הם מופיעים בטבע כמוצקים גבישיים, נוזלים נדיפים, או אפילו שרפים. המבנה שלהם מסובך מאוד, וקשה לכן לסנטז אותם במעבדה. בדרך כלל מפיקים אותם מהצמחים עצמם ולא בדרך סינטטית. ברוב המקרים הם נוצרים בשורש ומשם מועברים לשאר חלקי הצמח. האלקלואידים הידועים ביותר הם: הקפאין והתאין, הניקוטין והקווינין. המשפחות העשירות באלקלואידים הן: ההרדופיים, הפואתיים, הסולניים והפרגיים. תפקיד האלקלואידים בצמח הוא הגנה מפני אוכלי עשב ואולי גם כהורמוני צמיחה.
(7) עלים מעובים עשירים בחומרי תשמורת.
 

 

רשימת מקורות:

Mendelson, H. et al, 1995, Mammalian Species, 490, pp. 1-7

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 195-196, 215-217).
 

לעיון נוסף:

חצב מצוי באתר "צמח השדה" - פרטים ביולוגיים רבים.
הפריחה של "מבשרי הגשם" בצמחיית ארץ ישראל, 1971, דפני א., שמידע א., אבישי מ., טבע וארץ כרך י"ז, חוב' 6 (עמ' 261). ניתן לקרוא בקישורית - החשיבות האקולוגית של תופעת מבשרי הגשם.
חצובות בהן תיחם יהושע את הארץ: החצב בספרות חז"ל. ראובן קמפנייאנו, שיח השדה 4 בהוצאת אפרתה ומכללת ליפשיץ. הסבר מפורט של הסוגיות בהן מוזכר החצב במקורות. דיון לשוני.
כשרות האיל והצבי, הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי ופרופ' זהר עמר, תחומין כ"ט (עמ' 170). עדויות לגידול צבאים במשכנות אדם.
א. וח. הראובני, פרשת החצב והיבלית, מצמחי ספרותינו העתיקה 1941
נ. הראובני, נאות קדומים, טבע ונוף במורשת ישראל.
נ. הראובני, שיח ועץ במורשת ישראל.

Al-tardeh S, Sawidis T, Diannellidis B. E and Delivopoulos S. 2006. Anatomical studies on the adventitious roots of the geophyte Urginea maritima (L.) Baker. J. Biol. Res. 5: 61-70 .
המחקר עוסק בהתאמות שורשי החצב לתנאי קיום בסביבה יובשנית.
 
מעט הרהורים על תופעת "החצבות" - מאת שי לביא:

החצב? לא מה שחשבתם. אסטרטג אסטרטג.מעלפון החום של סוף אוגוסט, עם קבלת אינדיקציה לקיצור שעות האור ביממה, הוא מעיף למעלה את שרביט הקסם הפורח בלבן.
בצל גדול, יש לו לחצב. שורשיו מעמיקים לעובי האדמה, יונקים כל בדל לחות שנותר מהחורף שעבר. ממתין בסבלנות. יודע שעכשיו, בסוף הקיץ, התחרות על חסדי הדבורים נמוכה וסיכויי ההאבקה גבוהים מתמיד.
החצבות איננה תופעה, היא תכונת אופי, דרך חיים. לאתר את הנישה הנכונה, את המיוחדות, להמתין בסבלנות לתזמון המדויק, ולצאת בבת אחת, בגדול .
הוא לא נזקק לאדום הפרג וכחול התורמוס. הוא בא אלינו בלבן טבעי ונייטרלי, נקי ופשוט. יעני, עזבו אותי מצבעים. מסתדר לבד גם בלי.
עומק השורשים וגודל הבצל אינם מאפשרים עקירה ממשית של החצב , תכונה ששימרה אותו דורות לסימון חלקות חקלאיות. (ראה מאמר מצורף).
אז מה אנחנו רוצים להיות? חצבים "נישתיים"? כלניות Commodity ? כנראה גם וגם. לעיתים נוח לנו להיטמע בכלל. שורה 17 מימין. לא בולטים.
אבל בטווח הארוך, נדרש מאיתנו בידול ברור שיגדיר ,גם לעצמנו, מה אנחנו , בעצם, רוצים להיות בתוך ההמולה שמסביב. חצבות, קוראים לזה. שורשים עמוקים , עצמאות , פשטות גאה. קצת חומר למחשבה בשלהי אלול.


כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להיתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר

נעמי שמר


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

  1. כג תמוז תש"פ 08:05 מחקר ראשוני על החצב-תוספת לביבליוגרפיה | ד''ר צבי הר-שפר

    הראובני אפרים וחנה-פרשת החצב והיבלית,מצמחי ספרותינו העתיקה 1941 בעקבותיהם נגה הראובני,נאות קדומים,טבע ונוף במורשת ישראל הנ''ל-שיח ועץ במורשת ישראל
  2. כו תמוז תש"פ 22:30 תוספת לביבליוגרפיה | משה רענן

    הוספתי. תודה רבה

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר