סור מרע ועשה טוב או עשה טוב וסור מרע?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת פז ע"א
בגמרא יש שתי גרסאות בקשר לסדר נתינת התורה: לפי גרסה אחת קודם פורש העונש על אי קיום התורה ולאחר מכן פורש מתן השכר על קיומה, ולפי הגרסה השניה הסדר היה הפוך: קודם פורש מתן השכר ולאחר מכן העונש.
מרן הרב קוק זצ"ל (עין איה אות מט) ביאר שהסדר על פי הגרסה הראשונה הוא בהתאם לפסוק: "סור מרע ועשה טוב" (תהלים לד,טו), קודם צריך לעקור את הכוחות הרעים השורים בגוף האדם, ולאחר מכן באה שלהבת הקודש ומאירה באופן בהיר ונקי בעשיית הטוב. על פי זה בתחילה פירש משה רבנו ע"ה את העונש על אי קיום התורה, כדי להמם ולעקור את כוח הרע, ולאחר מכן פירש את מתן השכר כדי להלהיב את הנפש לעשיית הטוב.
אולם יש גם אופן אחר: ניתן להשתמש בכוחות הרשעה עצמם ולשעבד אותם לצורך עשיית הטוב, להוציא יקר מזולל (ירמיהו טו,יט), ולנצל את הכוחות הרעים כדי להגביר עוד יותר את כוח הטוב. על פי האופן הזה צריך בשלב הראשון להתרומם ולעשות טוב בכל הכוח, לכן פירש משה רבנו ע"ה קודם את השכר על עשיית הטוב, כי מרוב התרוממותה של הנשמה ושאיפתה לטוב יצורף ויזוקק גם הכוח הרע וישתעבד אל הטוב. אמנם עדיין נשארו בתחתית הנפש עניינים רעים שלא נטהרו, כמו שמרים שנשארים בתחתית חבית של יין, לכן פורש גם העונש על עבירה על התורה כדי לבער גם את הסיגים הללו ואז כוח הטוב נשאר במלא תקפו וטהרתו. ייתכן שבדורות שונים מתאימות גישות שונות. נדמה שבתקופתנו הגישה השניה מתאימה יותר.
