|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים – לולבים ותמרות
"... מיתיבי: עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות, ואלו הן: האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ולולבי גפנים, ומוריגי בהמה בלא מלח, ושדרו של דג, ודג מליח שלא בישל כל צורכו, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד ובחרסית. בצרור שקינח בו חברו, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא! לא קשיא, הא בלח, הא ביבש" (שבת, פא ע"א).פירוש: מיתיבי [מקשים על כך]: וכי הקינוח באבן כזו מותר? והרי אמרו חכמים: עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות (טחורים), ואלו הן: האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ולולבי (ענפים דקים, קנוקנות) גפנים, ומוריגי בהמה (בשר מחוספס שבבהמה) בלא מלח, והאוכל שדרו של דג, וכן האוכל דג מליח שלא בישל אותו כל צורכו, והשותה שמרי יין, והמקנח בסיד ובחרסית או בצרור שקינח בו חברו. ויש אומרים: אף התולה עצמו (מתאמץ מדי) בבית הכסא. למדנו מכאן שסכנה לבריאות להשתמש בצרור שקינח בו חבירו! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאסרו הרי זה כשעדיין הרושם הוא לח, ואילו הא [זה] שהתירו הרי זה ביבש (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
המאמר עודכן ומופיע במסכת בבא קמא (נט ע"א): "במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים". לקריאה לחץ כאן.
|
 |
 |
|
| תמונה 2. לולב על רקע עלה פרוש | תמונה 3. צלף קוצני - נצר צעיר בראש שיח |
לעיון נוסף:
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 136.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.