כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה
סוטה ה ע"א
"אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר: (תהלים קא, ה) מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אוֹתוֹ לֹא אוּכָל, אל תקרי אוֹתוֹ אלא אִתּוֹ לא אוכל".
אמר ה' למשה: (שמות לא, ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. בצלאל נקרא להקים את משכן עבודת ה' אשר ייעשה כרצון ה', לאחר שאבי-אביו חור מסר את נפשו למנוע את מעשה העגל אשר באו לעבוד בפניו נגד רצון ה'. ומשבט יהודה הם – החלוץ היוצא בראש המחנה במסירות נפש, כיהודה אשר ערב את בנימין וכנחשון בן עמינדב בים סוף.
וצריך ביאור למה המשיך ה' לצוות: (שמות לא, ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, מה הצורך גם בו? הכיצד מי שהיה זנב בלבד – יְהִי דָן נָחָשׁ (בראשית מט, יז), הפך גם הוא לראש – דָּן גּוּר אַרְיֵה (דברים לג, כב)?
אלא שבתחילת חומש הפקודים (במדבר ב) בפקודי ד' המחנות, כתוב:
(ט) כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה.
(טז) כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן.
(כד) כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם.
בכולם טעמי המקרא הם גרשיים מונח רביעי, ורק במחנה דן הטעמים הם פשטא מונח זקף.
(לא) כָּל־הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן.
ומרומזים בזה דברי הירושלמי על אחי יוסף: (פאה פרק א הלכה א; וכן בבראשית רבא) "רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים". וכיון שהיתה בהם גסות רוח כלפי בני השפחות, אמר הקב"ה "אין אני והוא יכולין לדור בעולם". והטעמים גרשיים מונח רביעי מורים שאותו רבע ממחנה ישראל אומר: (שמואל א כו, יט) כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה', מלהיות מונח בו.
ורק מחנה בני השפחות דן נפתלי ואשר, שנפשם שפלה בעיניהם, ראויים להשראת שכינה שלימה. ונתקיים בהם: "עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: (שופטים ה, לא) וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שבת דף פח ע"ב; יומא דף כג ע"א; גיטין דף לו ע"ב). וכך מרומז בטעמים פשטא מונח זקף, שפשטותם גרמה להם להיות מונחים בזקיפות קומה. רק שבט גד נמנה עם שאר שבטים, שכיון שבחר לדור בחוצה לארץ גורש גם הוא מלפני השכינה, שכך אמרו: (כתובות דף קי ע"ב) "כל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה... וכן בדוד הוא אומר: כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' ".
ודן, ראש דגל בני השפחות הוא. כי אשר ונפתלי נחלתן רחבה: (בראשית מט, כ-כא) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, זו בקעת גנוסר שהיא ממהרת את פירותיה כאילה, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, שארצו מתברכת" (בראשית רבה פרשת ויחי פרשה צט סימן יב). לפיכך אין נפשם שפלה כל כך כמו של מטה דן.
לא תתכן השראת שכינה במשכן מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, בלא שיתוף חלק מעשי ידיו של אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, רק אִתּוֹ אוכל לשכון. כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה (תהלים קלח, ו).
